בין היסטוריה לסטוריטלינג – עם אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם

היום הוא נחשב לגיבור תרבות. ספרו נמכר עדיין בעשרות אלפי עותקים בכל שנה. מחקרים על מסעותיו, סיפוריו ותפישת עולמו ממשיכים להתפרסם בכל שנה באוניברסיטאות ברחבי העולם, אבל כשחזר ממסעותיו וסיפר את סיפוריו, איש לא האמין לו.

 

 

כשמרקו פולו שכב על ערש דווי, התחננו בפניו חבריו כי יכחיש את השקרים שהפיץ ברבים, אך מרקו קרא בזעם "לא כתבתי דבר זולת האמת, ואין זה אלא החצי ממה שראיתי במו עיני"!

הוא יצא למסעותיו בימים בהם רבים האמינו כי הארץ שטוחה, מוקפת אוקיינוסים, וירושלים נמצאת בדיוק במרכזה. המרחב שבין ירושלים למקום בו אמור להיות גן העדן, הוא מרחב עצום שאנשי המערב עדיין לא חקרו, והאמונה הרווחת היא כי מרחב זה מאוכלס ביצורים אגדיים. כמה קל להפיץ אמונות כוזבות כשאין איש היודע את העובדות! כמה קל להאמין לסיפורים על מפלצות משונות, וכמה קשה להאמין לסיפורים על אנשים רגילים, שחיים בערים רגילות, עוסקים במסחר רגיל, אוכלים אוכל רגיל, מביעים רגשות רגילים.

ברבות הימים, ככל שיותר ויותר אירופאיים הגיעו למזרח הרחוק, נוכחו לדעת כי תיאוריו וספריו מדוייקים, ולהפתעתם הרבה התברר כי הוא אכן לא חשף בפניהם את כל מה שראו עיניו, מפני שחשד בהם שגם ככה יבטלו את דבריו כמעשיות חסרות טעם. ואף על פי כן, אפילו במאה ה-19 עוד היה שמו כינוי לגוזמאים, ותלמידי בתי ספר נהגו להטיח בהם "איזה מרקו פולו אתה!".

מרקו פולו חי חיים מלאי עניין וריגוש. אחרי שהות של למעלה מ-20 שנה בסין חזר לונציה, והופתע לגלות באיזה זלזול מתקבלים סיפוריו. הוא הפך לסנסציה כזאת שברחבי אירופה שמו היה שם נרדף לבדאי וגוזמאי. כמה שנים לאחר שובו, כשגנואה הפכה לכוח העולה ואיימה להדיח את ונציה מהשליטה בנתיבי המסחר, הוא הצטרף לצי של ונציה במטה להשיב מלחמה. הוא נפל בשבי הג'נובזי, ושם, בתא הכלא, פגש את רוסטיצ'לו איש פיזה, שזיהה את הפוטנציאל האדיר של סיפוריו והכריח אותו להכתיב לו אותם. הספר שיצא הפך להצלחה מסחררת בין לילה, וזה עוד לפני המצאת הדפוס. על פי ההיסטוריון ג'ון לארנר, שפרסם את אחד הספרים הטובים ביותר על מרקו פולו (Marco Polo and the Discovery of the World) ייחודו של מרקו אינו טמון בעצם המסע, הוא הרי לא היה האירופאי היחיד שיצא למסעות, אלא בעצם העובדה שתיעד את מסעו בספר.

היום הוא נחשב לגיבור תרבות. ספרו נמכר עדיין בעשרות אלפי עותקים בכל שנה. מחקרים על מסעותיו, סיפוריו ותפישת עולמו ממשיכים להתפרסם בכל שנה באוניברסיטאות ברחבי העולם.

מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור שלו על הדרך בה סיפורים פועלים עלינו, ועל היכולת שלנו להבחין בין "אמת היסטורית" לבין סתם "סטורי"? ומה הקשר בין המילים הללו?

נתחיל בהִיסְטוֹרְיָה, מילה שהגיעה אלינו מהשפה היוונית, ומשמעותה "חקירה ותיעוד". הרודוטוס קרא בשם "היסטוריה" לספרו שתיעד את מלחמות פרס-יוון במאה החמישית לפנה"ס, וכך הפכה המילה לנפוצה ברחבי העולם.

ביוונית, המילה "היסטוריה" הפכה, במרוצת הזמן, להיות הניגוד של המילה "מיתוס", שפירושה סיפור, כזה שאולי התרחש במציאות ואולי לא (אם כי בעת העתיקה, היוונים האמינו בנכונותם ההיסטורית של סיפורי המיתולוגיה ובקיומם של האלים. אנחנו למדים על כך מכתבים של חלק מהפילוסופים היווניים הגדולים וגם מתיעוד היסטורי של מאורעות אמיתיים).

המילה האנגלית "Story", סיפור, התפתחה מן המילה היוונית היסטוריה, מה שמרמז לנו כי בשפה האנגלית, כל הסיפורים נחשבו לכאלה שהתרחשו באמת, נראטיבים של אירועים אמיתיים שבהם השתתפו אנשים אמיתיים. עד המאה ה-16, לא היתה הבחנה בין פיקשן לבין תיעוד היסטורי. כשקהילה התיישבה סביב המדורה, או סביב האח, ומישהו ביקש "ספרו לי סיפור", זו לא היתה בקשה לסיפור דימיוני ממוחו הקודח של המספר. מה שהם ביקשו למעשה היה "ספרו לנו משהו היסטורי על עצמנו".

הסיפורים האלה שימשו כדבק שליכד את החברות האנושיות. הסאבטקסט שלהם הכיל תמיד מוסר השכל שמסמן איך עלינו לנהוג ומהן הנורמות החברתיות הרצויות, שלא לדבר על כך שהיתה בהם אזהרה חמורה לסיכון שלוקח על עצמו גיבור שפועל נגד רצון האל או האלים. הם הפעילו את הדמיון, עוררו את הרגש וגרמו לנו להזדהות עם הגיבור שהמספר רצה שנזדהה איתו.

כשחזר מרקו פולו לונציה, ובפיו סיפורים שלא התיישבו עם העובדות שהיו ידועות עד אז, היה נוח יותר לפטור אותו כטרחן וגוזמאי, מאשר להאמין שכל מה שעשה היה לחקור ולתעד באופן מדוייק את אשר ראה – בדיוק כמו היסטוריונים רבים לפניו ואחריו.

ומהן העובדות שהיו ידועות עד אז? לא הרבה לפני תקופתו של מרקו, חוו אנשי המערב את המונגולים והטטרים כפולשים אכזריים ונטולי רחמים. נזירים שהגיעו לקארקורום, המקום בו ישב ג'ינגיס חאן, תיארו אותה כמקום עלוב ואת אנשיה כיהירים וכוחניים. והנה בא הינוקא הזה מרקו פולו ומתאר את קובלאי חאן כאציל, צדיק, נבון, את ממלכתו הוא מתאר כמקום שתרבותו נעלה, עם ערים בנויות לתפארה ובחומותיהן תריסר שערים, וכל פרבר שלהן גדול מונציה – ולזה הוא מצפה שיאמינו?

האם ניתן לקבוע כי כל תיעוד היסטורי הינו נאמן למציאות? ודאי שלא.

וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם, ההיסטוריה תהיה נדיבה אלי, כי אני מתכוון לכתוב אותה", והאמירה "את ההיסטוריה כותבים המנצחים" נהוג לייחס ליוליוס קיסר. מאחר שהיסטוריה נכתבת על ידי בני אדם, לא ניתן לנתק אותה מהשקפת עולמם הערכית ולא ניתן לדעת בוודאות האם מטרתם לקדם אג'נדה כזאת או אחרת. כשאנו בוחנים תיעוד היסטורי כלשהו, מוטב אם נשאל את עצמנו מיהם הקולות שהושתקו בשם הנראטיב, ומה משמעות הדבר לגבי אמינות הסיפורים שההיסטוריה הזאת מספרת לנו.

בתמונות: סמרקנד, בוכרה וחיווה. הן לא נראו ככה בזמן שמרקו פולו ביקר בדרך המשי, ועם זאת הן עומדות על תילן כבר כמה מאות שנים, ומציתות את הדמיון בכל ביקור מחדש. הרבה שיירות עברו בדרך המשי מאז, היא כבר מזמן ירדה מגדולתה לטובת נתיבי הסחר הימיים ובהמשך האוויריים, אבל הסיפורים, כמו שאומר רוברט מק'קי, ממשיכים להיות הדרך הטובה ביותר להפיץ רעיונות בעולם. עד שאחזור לסמרקנד, אמשיך לספר על הדרך בה הסיפורים מפעילים אותנו, והאופן בו אנו יכולים להשפיע על אחרים תוך שימוש בהם. רק תבקשו, ואספר לכם עוד. למשל, בהרצאה "להיות גיבור/ת הסיפור שלך – איך לכתוב מחדש את הסיפורים שמעצבים את חייך".

הטיול הבא לאוזבקיסטן ייצא, אם הכל ילך כשורה, באמצעות החברה הגיאוגרפית, בתאריך 30/3.
אני כבר מחוסנת, מוכנה ומזומנה לצאת. כל הפרטים כאן.

 

בתמונות: ארכיטקטורה מרהיבה, המיטב של דרך המשי ומטעמים מקומיים באוזבקיסטן.

 

לשתף זה חלק מהכיף
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

התאנים המתוקות ביותר בעולם

אריית התאנים באוויה, האי היווני השני בגודלו, בעיצומה, ואנחנו יוצאים למסע בין המטעים. לפני מאה שנה בערך, הפליטים שהגיעו מאסיה הקטנה הביאו איתם את התאנים

שובה של הדמוקרטיה: 24 ביולי 1974

  חמשת הימים שבין 20 ביולי ל -24 ביולי 1974 היו הסוערים והמכריעים ביותר בהיסטוריה היוונית המודרנית. הפלישה הטורקית לקפריסין, קריסת החונטה הצבאית, והולדת הרפובליקה