מה מספרים לנו המגדלים הגבוהים באיחוד האמירויות?

גורדי השחקים של דובאי ואבו דאבי, מושכים אליהם הרבה ביקורת על חוסר טעם ובזבזנות. אפשר גם לראות בהם משל לזקיפות הקומה האמירתית, עטיפה נוצצת שנועדה להסב את תשומת ליבנו למדינה קטנטונת, עם תרבות שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנה. רשמי ביקור באמירויות.

ג'ונתן ספרן פוייר, בספרו האהוב עלי "הכל מואר" כותב באירוניה על קהילה יהודית באוקראינה, שמתפלגת בין "זקופי הקומה" ל"נרפי האמונה". ואיזה פילוג מפואר!
על פניו, הכינויים האלה מתייגים את הראויים יותר ואת הראויים פחות, אם כי קריאה מעמיקה בספר מראה ש"נרפי האמונה" הם דווקא אלה שנוטים להטיל ספק ואינם מקבלים כל דבר כמובן מאליו. האם זה הופך אותם לראויים פחות?

ארבעת הימים הראשונים בטיול לאיחוד האמירויות, עוררו בי מחשבות על זקיפות קומה לעומת הטלת ספק.

פרופסור אוריה שביט, חוקר חברות איסלאמיות, ראש החוג ללימודי הערבית והאסלאם באונ' תל אביב וגם ראש התכנית למדעי הדתות באוניברסיטה זו, מחלק את כל החברות האנושיות לשני סוגים עיקריים: חברת ספק, שבאופן עקבי מטילה ספק, שואלת, מאתגרת, בודקת וחוקרת; ולעומתה חברת התגלות, חברה שמאמינה שבידיה כל התשובות כולן. ההתגלות מאפיינת את רוב הקבוצות הדתיות בדתות המונותיאיסטיות, אך היא לאו דווקא דתית, ועשויה להיות גם התגלות אידיאולוגית. לדוגמה, ברית המועצות הייתה חברת התגלות למרות היחס שלה לדת.

את היתרונות הקיימים בחברות הספק, נדמה לי שאין צורך להסביר. אני רוצה להאמין שאני ספקנית גדולה. לכאורה, לא ייתכנו פריצות דרך מדעיות בחברות שאין בהן יכולת להטיל ספק, לחקור ולשאול. על פניו, הדוגמטיות העומדת בבסיסן של חברות ההתגלות, מסרסת כל מחשבה חופשית ויצירתית.

מאידך, אחד היתרונות המובהקים של חברת התגלות הוא המענה שהיא נותנת לצורך הפסיכולוגי במשמעות, שייכות ויציבות בחיי הפרט. הבטחון המוחלט בתשובות מקנה גם זקיפות קומה ונחישות באמונה.

החברה המוסלמית היא, ללא ספק, חברת התגלות, ובאיחוד האמירויות, זקיפות הקומה נראית לעין בכל אשר נפנה. כאן, בניגוד למדינות רבות בעולם הערבי, נהנים מאחדות מגוננת שמבטיחה שגשוג, שפע ויציבות. השייח זאיד בן סולטן, אבי האומה שיזם את האיחוד בין שבע האמירויות הקטנות, הנחיל לאומה הקטנטונת את תפיסת האחדות שלו שהסוד שלה הוא, ככל הנראה, האיזון בין הניגודים.

ד"ר מורן זגה, מומחית למדינות המפרץ והמזה"ת, חוקרת ומרצה באונ' חיפה, אומרת כי סוד ההצלחה הוא המודל ההיברידי של המדינה – שהיא פדרציה שמיטיבה לשמר את הייחודיות של האמירויות והשבטים השונים. שילוב בין שיטה מלוכנית לאיים דמוקרטיים. אוטוקרטיה ליברלית, גמישה מחשבתית ובעלת מנגנון קבלת החלטות קליל (אג'יליטי, מישהו?) וכל זה במדינה שבמהותה היא מסורתית ושמרנית, חברת התגלות קלאסית. שייח' זאיד בן סולטן היה אדם דתי מאוד, מה שלא הפריע לו להיות פלורליסט גדול ביחס לשאר מנהיגי העולם הערבי באותה תקופה. איחוד האמירויות הוקמה, לפי חזונו, כמונרכיה בעלת שורשים חילוניים. החוקה קובעת כי דת המדינה היא האיסלאם הסוני וכי בתי המשפט יתבססו על השריעה, ויחד עם זאת התפיסה הכללית היא שהדת משחקת תפקיד בחיים האישיים, אבל לא בחיים הפוליטיים.

יש משהו מאוד מרשים בדרך בה האמירתים שולטים בנראטיב שלהם. מרגע שנמצאו בשטחם כמויות עתק של נפט, הם מתמודדים עם המעבר המהיר מכלכלת עוני המתבססת על מרעה, דיג ושליית פנינים, לכלכלת שפע המבוססת על נפט. המדינה הצעירה, בת חמישים בלבד, התנערה תחילה מהדימוי של הבדואים הנוודים, ובהמשך מצאה לעצמה את הדרכים להיות גורם משפיע במזרח התיכון, תוך שהיא עושה מאמצים להתנער מתדמית של מדינת נפט עשירה ושטחית, ולהתנתק מהמשוואה אסלאם = טרור. כשהם מקימים מגדלים שראשם בשמים, כשהם מצהירים על תוכניתם ליישב את המאדים, כשהם מזכירים בכל הזדמנות את תור הזהב ופריצות הדרך המדעיות של האסלאם, כשהם יוזמים נורמליזציה עם ישראל, הם בעצם אומרים: אנחנו זקופי הקומה, ועם זאת האמונה אינה עומדת בדרכנו, יש לנו מה לתת לאנושות ואיננו צריכים לאיים על איש כדי לקבל את תשומת ליבו של העולם.

המגדלים הגבוהים מושכים אליהם הרבה ביקורת על חוסר טעם ובזבזנות. זו דרך אחת להתבונן בהם, ואפשר גם לראות בהם משל לזקיפות הקומה האמירתית, עטיפה נוצצת שנועדה להסב את תשומת ליבנו למדינה קטנטונת, עם תרבות שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנה, גם אם לא כל מה שיש בה מתאים לערכים שלנו.

 

למידע על הטיולים הקרובים בהדרכתי לאיחוד האמירויות 

לשתף זה חלק מהכיף
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

עשה ואל תעשה בטברנה יוונית

  1. לא דוחים הזמנה לטברנה. אם פגשת מישהו והתחלת לדבר איתו, לא יעבור הרבה זמן עד שהוא יזמין אותך לארוחת ערב. בטברנה, לא בבית

מלכי הסטוריטלינג, חלק ב: אבו-דאבי

בפוסט הקודם הדגמתי כיצד שליט דובאי, השייח מוחמד בן ראשד אאל מכתום, עושה שימוש מתוחכם בעקרונות הסטוריטלינג, כאשר לנגד עיניו עומדות מטרות גדולות: רווחה כלכלית

מלכי הסטוריטלינג, חלק א: דובאי

  אז מה הסיפור של איחוד האמירויות? הסיפור הוא, לפני הכל… סיפור! ואיזה סיפור! בעיצומו של טיול נוסף באמירויות, אני לא מפסיקה להתפעל מהאופן שבו

תמונות בתערוכה

את היום האחרון של הטיול אנחנו מקדישים לאקספו, התערוכה הבינלאומית שמתקיימת אחת לחמש שנים (ונדחתה בשנה בגלל אתם יודעים מה). יש לי נטיה להיות מוצפת

יש טיולים והרצאות שמתמלאים עוד לפני שאני מספיקה להגיד "קלימרה".

שווה להירשם לניוזלטר שלי.