סרנדיפיטי, מסמרקנד עד בוכרה
כשרענן בן בסט, מנכ"ל החברה הגיאוגרפית, הציע לי להדריך טיולים לאוזבקיסטן, ראיתי בדמיוני מדינת עולם שלישי, כזאת שהייתה פעם סובייטית ומה כבר אפשר לצפות ממנה.
יש מילים שאני רואה בצבעים. המילה אוזבקיסטן, היתה בדמיוני אפורה כהה, ולמרות זאת אמרתי כן. מאז כבר הייתי בה פעמים רבות והיא הפכה לאחת המילים הכי ססגוניות בלקסיקון שלי.
במילים של סרנדיפיטי, יצאתי והגעתי למקומות נפלאים.
יש משהו משונה באופן בו התודעה שלנו מתקבעת על תדמיות מסויימות של עמים ומדינות, ויש משהו קסום באופן בו המוח שלנו מניח בצד את הדעות הקדומות ומאפשר ללב להיפתח ולקלוט את המראות והצבעים והצלילים והריחות.
כשכל הצבעים מתפרצים בחושניות
לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה נכנסתי לשוק צ'ורסו בטשקנט. זה היה לפני תחילת העונה, המקום היה ריק מתיירים, ובכל מקום שהגענו אליו קיבלו את פנינו בלבביות. בביקורים הבאים למדתי שבשווקים – כמו בכל מקום אחר בארץ הלבבית הזאת – הם תמיד ככה, חביבים ונעימים וממהרים להציע לך לטעום, בלי לחץ.
תחילה צדו את עיני הערימות המחודדות של הסלטים הטריים. "אלה של הקוריאניות", הסבירה לי המדריכה המקומית. הקוריאנים הובאו לאוזבקיסטן בשנת 1938, על ידי סטאלין. למה? שאלתי. מה זאת אומרת למה? ענתה, אם אפשר לערבב אוכלוסיות וליצור קונפליקטים שיגבירו את התלות בשלטון המרכזי, ואז יהיה אפשר לפלג ולסכסך בהתאם לאינטרסים של השלטון, תסמכי על הסובייטים שהם כבר יעשו את זה.
פירוש השם צ'ורסו הוא "ארבע הרוחות", ואכן השוק מרכזי מאוד בטשקנט, הבניין המרכזי שלו מחופה כיפה עגולה שממנה יש יציאות לארבע רוחות השמיים.
מוקדם בבוקר, כשקרני השמש הראשונות החלו לחמם במעט את האוויר הקריר, הקוריאניות כבר עמדו מול דוכנים מסודרים ונקיים למופת. הכל נראה כל כך טעים ומפתה. בקומה השנייה עומדים דוכני הפיצוחים והפירות היבשים, יש שם בערך חמישים גוונים של משמש מיובש, ארבעים סוגי צימוקים, בוטנים מצופים שומשום ומלונים מיובשים שאין בשום מקום אחר.
גן העדן הזה ממשיך גם מחוץ לבניין העגול המפורסם. ערימות של תבלינים בכתום, צהוב, אדום ושחור, דבש בכל הצבעים ובכל הטעמים, ולכל תבלין ולכל פרי יש טעם אמיתי וטבעי, לא דומה לשום דבר שאי פעם פגשתי.
כל אלה כאין וכאפס לעומת דוכני הירקות והפירות הטריים, בשפע הצבעים וטעמים שאין שני להם. באביב, תותי העץ יבשילו ראשונים ואחריהם כל יתר הפירות. לצידם, הצרורות הירוקים של עשבי התיבול הטריים – כוסברה, שמיר ונענע – מסודרים בקפידה כמו זרי פרחים. לפעמים אני מצטערת שאין לי שם מטבח לבשל בו, כואב הלב להשאיר את הסחורה היפהפיה הזאת בשוק.
באזור אחר של השוק, נחילים של בדי משי צבעוניים מתנופפים ברוח הקלה.
דוכנים של עבודות קרמיקה מסורתיות, כיפות רקומות, עבודות סוזאני (רקמה מסורתית) וביניהם מתחמים של אוכל רחוב שמפתיע את בלוטות הטעם: סאמסה, מעין בורקס אבל כמו שבורקס היה מת להיות, שיפודים, פלוב, והכל ריחני וטעים עד שבא לך לעבור לגור בשוק הזה.
תאכלי, היא אמרה לי, תאכלי.
הנשים בשוק – מוכרות או קונות – לבושות בשמלות מסורתיות עם הדפסים פרחוניים עזים ומוסיפות לחגיגת הצבעים האינסופית. אחת מהן מושיטה לי בחיוך משמש טרי, ומדברת בשטף שאין סיכוי שאבין. אבל אי אפשר שלא להבין את שפת הנדיבות של האישה האוזבקית הזאת. המדריכה המקומית עוזרת לי ואומרת, זה מהעץ בחצר שלה, היא ממש גאה במשמשים האלה, הילדים שלה קטפו אותם הבוקר".
השיא של חגיגת הצבעים והטעמים מגיע בתקופת הנאוורוז, ראש השנה הפרסי, שחל ביום הראשון של האביב, ה-21 במרץ. השוק מתמלא בפרחי צבעונים בסגול ואדום, המיועדים לקישוט שולחן החג. הנשים מביאות לשוק את הנישולדה והסומאלאק, הממרחים המתוקים שהן מכינות בסירים גדולים, ושנהוג לאכול כפית מהם בכל יום כסגולה למזל ולשגשוג ולבריאות טובה.
החוויה הרב-חושית הזאת חוזרת על עצמה בשווקים של סמרקנד ובוכרה, עם התערובת של הכל מהכל, ובחיווה, עם השוק הכי גדול של מלאכות מסורתיות שאי אפשר לעמוד בפניהן.
בדרך החוצה מהשוק של סמרקנד, מאחד הדוכנים הפונים לרחוב בוקעת מוסיקה קצבית והמשפחה שמנהלת את המקום מזמינה אותנו לרקוד איתה, כך סתם באמצע היום, כי ריקודים זו שמחה וצבעים זו שמחה ואביב זו שמחה רבה ואביב באוזבקיסטן זו בדיוק השמחה שדרושה לי עכשיו.
הצטרפו אלי לטיול נשים ייחודי לאוזבקיסטן, בחגיגות הנאוורוז. היציאה מובטחת!
ומוזמנות גם להצטרף אלינו ל"מגלות עולם 3" בעין גדי, שם אתן הרצאה על מלאכות מסורתיות נוספות ותפקידי הנשים באוזבקיסטן. יש לי עוד כל כך הרבה מה לספר לכן על זה!
טיול נשים לאוזבקיסטן: דרך המשי בחגיגות הנאוורוז. היציאה מובטחת!
