בשווקים של סמרקנד ובוכרה, חיווה וטשקנט, עמק פרגאנה ושחריסבז, לאורך דרכי המשי העתיקות, עבודות הסוזאני מככבות בשלל צבעים.
בבוכרה, בבית מידות שהיה שייך פעם ליהודים, מתגוררת היום משפחה אוזבקית שהפכה את החללים הגדולים של הבית למוזיאון לרקמות עתיקות. בכל ביקור שלנו בעיר, בעלת הבית לוקחת אותנו לסיור ומצביעה על העבודות השונות, תוך שהיא מציינת מאיזה אזור הן מגיעות ומה מסמלות הרקמות. במקום אחר בעיר יש לה סטודיו לרקמה, בו היא מעסיקה נשים ומייצרת עבודות יפהפיות שנמכרות לאחר מכן לאוזבקיות ולתיירות כמונו גם יחד. מסע אל מסורות הרקמה של דרכי המשי הוא מסע אל מבנים חברתיים ומשפחתיים שהעבודות הללו עוטפות אותם במעטפת יוצאת דופן.
סוזאני הוא שמם של בדים גדולים ורקומים, עשירים בפרטים שלכל אחד מהם יש משמעות גלויה או נסתרת.
מקור השם הוא במילה הפרסית סוזאן – מחט, שהיא כלי העבודה העיקרי בתהליך היצירה.
עבודת צוות נשית שתבטיח את שגשוג המשפחות העתידיות
תהליך יצירת הסוזאני הוא עבודת צוות של נשות המשפחה: אימהות, בנות, אחיות ודודות נהגו להתכנס יחד בחצר הפנימית של הבית, במקום המוסתר מעיני זרים וגלוי רק לבנות ובני המשפחה, סביב המשימה המשותפת.
תוך כדי שיחות חולין, העברת ידע מדור לדור ושיתוף בתקוות ובחלומות, כל אחת מהן שקדה על רצועת בד משלה, ובסוף התהליך חוברו כל הרצועות ליריעה גדולה אחת. תארו לכן כמה ריכוז נדרש מהן כדי לרקום בדיוק מירבי, שיאפשר חיבור הרצועות זו לזו ליריעה גדולה ואחידה, שרק מומחים יוכלו להבחין בתפרים המחברים ביניהן.
לא רק קישוטים רקומים
הן רקמו כך כיסויי מיטה, כריות, חלוקים ושמלות, מפות שולחן וכל פריט שייחשב כבעל ערך בנדוניה של בת המשפחה המיועדת לנישואין. ארגז הנדוניה, המלא ביצירות הרקומות סימל את המיומנות והכישרון של הנערה לצד המידות הטובות של משפחתה. כאשר משפחת החתן המיועד הייתה מבקרת בבית משפחת הכלה, אוסף הסוזאני היה מוצג בגאווה, כל פריט מעיד על כישוריה, סבלנותה ואופייה של הכלה המיועדת.
עבודות הרקמה הללו היו הרבה יותר מסתם אלמנטים דקורטיביים לנדוניית הכלה – הן שימשו כקמעות שנועדו להגן ולהבטיח את שגשוגן של משפחות חדשות. הן ייצגו לא רק את מיומנותה של האישה הצעירה בחוט ומחט, אלא את יכולתה להגן על רווחת משפחתה העתידית הן באמצעות מלאכת יד מעשית, הן באמצעות שיתוף פעולה עם נשים אחרות והן באמצעות הגנה רוחנית.
היצירה המשותפת היא בעלת ערך, אם כן, הן בתהליך העבודה שמאפשר לנשים לשתף סיפורים, לחלוק תקוות ולהביע דאגה זו לזו, והן בתוצר הסופי היפהפה שיש לו משמעויות של הגנה, אמונה וחיזוק המשפחה המורחבת.
שילוב רעיונות אסתטיים ופילוסופיים ממזרח וממערב
בחירת המוטיבים חושפת מארג מרתק של השפעות תרבותיות שנישאו לאורך דרך המשי: פרחי לוטוס מהודו, ציפורנים הנושאות סמליות נשית מסין, ומוטיב ארבע המנורות מפולחן האש הזורואסטרי העתיק. פרחי אביב וצמחי בר שימשו באירועי חג כמו הנאוורוז (חג ראש השנה הפרסי) המסמל את תחילת האביב, בעוד ששריגים מחברים – מסימני ההיכר של אמנות יוון העתיקה – המשיכו להתקיים באומנות מרכז אסיה.
לבלבל את השדים
במבט ראשון, סוזאני עשוי להיראות כסתם סידור יפה של פרחים, פירות ודגמים גיאומטריים. אלא שמבט מעמיק יותר חושף שפה מורכבת של סמלים, שלכל אחד מהם משמעות עמוקה.
סוג אחד של עבודות סוזאני מאופיין בדוגמאות מופשטות, מדומיינות, שכל קשר בינן לבין הטבע מקרי בהחלט: ככל שהדגם יותר מופשט, הוא מתקרב ליופי האלוהי והנשגב, מעין אידיאת יופי אפלטונית שמשתקפת באסתטיקה האסלאמית.
הסוג השני מבוסס על הצמחים שהיו מוכרים לרוקמות מסביבתן הקרובה, מה שמאפשר לנו ללמוד על עולם הצומח שהיה נפוץ בתקופה בה נוצרה הרקמה. מאחר שבאמנות האסלאמית לא מקובל להעתיק את הטבע בדייקנות, גם דוגמאות אלה הן רק ייצוג לדרך בו האומנית רואה את הטבע שסביבה.
הגישה הזאת, של הימנעות מחיקוי מדויק של הטבע, שימשה גם את המוסלמיות האדוקות ביותר וגם את אלה ששימרו מסורות זורואסטריות קדומות יותר: לעיתים קרובות הן תיארו את הטבע באופן "שגוי" במכוון – עלים אדומים, פרחים ירוקים – לא מתוך בורות, אלא כאסטרטגיה חכמה של הגנה. האמינו שעיוותים מכוונים אלה יבלבלו רוחות רעות ויגנו על הזוג הצעיר מעין הרע.
בכל פרט טמונה הבטחה לחיים טובים
הדימויים ברקמות הסוזאני שאובים מהטבע ומהסביבה הקרובה של הרוקמות. שריגי צמחים מתפתלים, פרחים ופירות נשזרים בדפוסים הרמוניים. בין המוטיבים הנפוצים יש כמה שמוכרים לנו היטב גם מהתרבות שלנו:
- רימון: סמל לשפע, פריון וברכה.
- צבעונים: מסמלים התחדשות והמשכיות.
- פרגים: מייצגים בריאות וחיים וככאלה משמשים גם ברפואה המסורתית.
- שקד: קמע עתיק שמשמעותו השתנתה בהתאם לדת: בתרבות הזורואסטרית הוא סימל אנשים עם כוחות כישוף ונבואה, ובאסלאם, בזכות טעמו המר שיכול להבריח שדים, הוא נחשב לקמע רב עוצמה המגן מפני עין רעה.
- פלפל: מסמל עמידות והגנה, בדומה לשקד.
- ילקוט הרועים: צמח זה, לא תואר ולא הדר לו, אך הוא נחשב לעמיד מכולם: הוא גדל בר בשטח, גם בתנאים קשים ביותר, כל צמח נושא פירות וזרעים מרובים, פירותיו שימשו ברפואה העממית, ולכן הוא מסמל עוצמה, עמידות ופריון.
רק הרקמה לבדה נותרה כעדות אילמת לעבודת הנשים
מי שיחפש, קרוב לוודאי שלא ימצא תיעוד של הנשים עצמן בזמן עבודתן. לא בצילום, לא בציור, לא בכתב – אין שום דבר שמתעד את הרגעים האינטימיים האלה של יצירה משותפת. היעדר זה מספר סיפור משלו על אופייה של החברה המסורתית במרכז אסיה, שבה אומנות הנשים נותרה מוסתרת מעיני העולם החיצון.
ומה הפלא? העבודות האלה, מסורתית, מעולם לא נועדו למכירה. הן נוצרו ושימשו רק בתוך המרחב הפרטי של הבית, הרחק מעיני זרים.
אך אמנות הסוזאני באוזבקיסטן מעולם לא פסקה להיות כלי ביטוי משמעותי. אמניות מקומיות ממשיכות לשמר את המורשת ומייצרות פריטים שמשלבים בין מסורת לחדשנות. כיום, סוזאני היא אומנות שהאוזבקיות מתגאות בה, השווקים מלאים ביצירות והאתגר של הקונה הוא לזהות האם מדובר בעבודת יד מסורתית או בעבודת מכונה מודרנית. יוזמות קהילתיות ועיסקיות מספקות לנשים הזדמנויות להתפרנס ולהתגאות במעשה ידיהן.
בעוד תפקידן של נשים בחברה האוזבקית השתנה, מסורת הסוזאני מציעה לנו תובנות יקרות ערך על האופן שבו נשים יצרו מרחבים לביטוי אמנותי ותמיכה הדדית בתוך מבנים חברתיים פטריארכליים מגבילים. הטקסטילים יוצאי הדופן האלה עומדים כעדות לכוחה של היצירתיות לחרוג מעבר למגבלות, וליכולתן של נשים לארוג משמעות ויופי גם לתוך ההיבטים המוכתבים ביותר בחייהן.
הבדים עצמם ממשיכים לספר בקול מלא חיים את סיפורן של הנשים והנערות שנהגו לשקוד על העבודות הללו: עולם שלם של חלומות, דאגות וברכות, ביטוי של אהבה, הגנה ותקווה שממשיך להתקיים, משוחזר במלאכת מחשבת של חוט ומחט.
בטיול לאוזבקיסטן, נבקר כמובן גם במקומות המתמחים ברקמות עתיקות וחדשות.
הצטרפו אלי לטיול נשים ייחודי לאוזבקיסטן, בחגיגות הנאוורוז. היציאה מובטחת!
טיול נשים לאוזבקיסטן: דרך המשי בחגיגות הנאוורוז. היציאה מובטחת!
ומוזמנות גם להצטרף אלינו ל"מגלות עולם 3" בעין גדי, שם אתן הרצאה על מלאכות מסורתיות נוספות ותפקידי הנשים באוזבקיסטן. יש לי עוד כל כך הרבה מה לספר לכן על זה!