איריסים | Γύρισε, Σε Περιμένω Γύρισε
לחן: יאניס וולאס Giannis Vellas
מילים: ניקוס פאצאס Nikos Fatseas
גירסה עברית: חיים חפר
חיזרי אלי, אני מחכה לך, חיזרי
הסחות דעת, זה מה שדרוש לי עכשיו. הסחות דעת מכל סוג, עיסוקים בלתי דחופים, לעשות מה שבא לי ולא מה שצריכה. המקלט מוכן לכל צרה שלא תבוא, ואני ממשיכה לחקור את תרבות יוון, לתכנן תוכניות לעתיד ולהאמין שיהיה כאן טוב.
וכך נולדה לה פינה חדשה בבלוג שלי "אֶנָּה טְרָגוּדִ'י", "שיר אחד" ביוונית – בהשראת הפודקאסט המופלא מכולם ב"כאן הסכתים" – והפינה הזאת תעסוק בשירים יווניים שהתאזרחו בשפה העברית. יש לפחות כמה עשרות כאלה שכולנו מכירים ואוהבים, ובמקרים רבים אנחנו כלל לא יודעים שהמקור הוא יווני. לרוב אין קשר בין המילים המקוריות לגירסה העברית. התבוננות בתוכן המקורי מספקת לנו הבנה קצת יותר עמוקה של הנפש היוונית בזמן כתיבת השיר, התבוננות בגירסה העברית מעלה בכל פעם שאלות אחרות.
סיפור האהבה בין הזמר העברי למוסיקה היוונית התחיל הרבה לפני יהודה פוליקר ואפילו לפני אריס סאן. בחרתי לפתוח את הסדרה עם השיר שלמיטב ידיעתי הוא הלהיט היווני הראשון שאי פעם קיבל גירסה עברית ותוך כדי התרגום והכתיבה, הציפו אותי המשמעויות העכשוויות של השיר בגירסתו המקורית, והסיפור שנלווה אליו הפך את העיסוק בו לדחוף ביותר.
מקדישה את הפוסט הזה באהבה ובתפילה לשובם של כל האהובים והאהובות הרחוקים מאיתנו כל כך.
מכאן הכל התחיל
השנה היא 1949, ליתר דיוק פברואר 1949, ורק עתה, קצת פחות משנה אחרי הכרזת העצמאות, מצליחה מדינת ישראל להביא אל חופיה את אחרוני המעפילים ששהו במחנות המעצר של הבריטים בקפריסין.
כשנתיים וחצי קודם לכן, באוגוסט 1946, הקימו הבריטים מחנות הסגר בקפריסין לצורך כליאת המעפילים שנתפסו תוך כדי ניסיונותיהם להגיע לארץ ישראל. במהלך התקופה הזאת שהו במחנות, במצטבר, כ-50,000 מעפילים.
במאי 1948, במועד ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, שהו במחנות כ-24,000 מעפילים. החדשות מן הארץ מילאו את ליבם תקווה כי לא יעברו אלא ימים בודדים עד שיוכלו לעלות מחדש על ספינות שיביאו אותם אל חופי המדינה הצעירה.
אלא שהבריטים, ששלטו במחנות ועדיין היה להם מנדט בקפריסין, לא מיהרו לשחרר את העצורים. הם הערימו קשיים מסוגים שונים, וביניהם איסור על יציאת הגברים בגילאי 18-45 מהמחנות, כדי שחס וחלילה לא יתגייסו לצבא של המדינה הצעירה ויעזרו לה לנצח במלחמה. אגב, לא יכולתי להתעלם מהאנקדוטה הבאה, הכה אקטואלית לימינו: בדצמבר 1948 הוסכם על הרשאה ל-300 בחורי ישיבה לעלות לישראל, אולם הבריטים עיכבו את שחרורם עד שקיבלו ערבויות כי בחורי הישיבה לא יגוייסו לצבא.
המו"מ עם הבריטים נמשך ונמשך, הם אפילו חוקקו חוק חדש שנועד להכשיר את המשך החזקת העצורים במחנות, ורק בסוף ינואר 1949, בסמוך להכרה הבריטית במדינת ישראל, הוסכם כי כל העצורים ייצאו לחופשי ויוכלו לעלות לישראל.
אמני ישראל מגיעים לתמוך במעפילים המוחזקים בקפריסין
לכל אורך התקופה, התגייסו הנהגת הישוב והתנועות הציוניות לעזור לעצורים. על פי האתר של עופר גביש "אירועי זמר", ההתגייסות נועדה בין היתר למלא את הזמן בתוכן ועניין, להכין אותם לחיים בארץ, אולי אפילו למלחמה, וכללה גם לימוד שירים עבריים. אמנים רבים נסעו מהארץ להופיע במחנות: שושנה דמארי הופיעה עם משה וילנסקי, אלתרמן ביקר ואפילו וכתב כמה שירים על המעפילים והמחנות, ולטקס הסיום, רגע לפני סגירת המחנה ועליית כל העצורים הנותרים לישראל, הגיעה לא אחרת מאשר להקת הצ'יזבטרון.
אנחנו מאוד רוצים לדמיין את העצורים מקבלים בהתלהבות את הסופר-גרופ שהגיעה מישראל, אבל המציאות, על פי נעמי פולני, הייתה קצת אחרת. בספר "הצ'יזבטרון" בעריכת גלעד בן ש"ך היא מספרת: "אנחנו לא כבשנו את ליבם. לא היתה לנו שפה אחת" ומסבירה שכוונתה לא היתה לחסרון העברית: "הקושי היה תרבותי. הם לא התחברו להומור ולדעתי גם לא לסגנון המוסיקלי. הם שבאו מרקע של מוסיקה קלאסית ואופרה, שרבים מהם ניגנו, לא התחברו לחבורת פלמחניקעס ששרה כמעט ללא עיבוד קולי, בקולות מחוספסים ולעתים במה שנשמע כצעקות".
שיר חדש נולד
אלא שלשהותה של הלהקה באי הייתה גם תוצאה מבורכת, כשהולידה את אחד מנכסי צאן ברזל של הזמר העברי: "איריסים". חברי הלהקה מספרים שבכל מקום שמעו ללא הפסקה את הלהיט היווני התורן בביצוע הזמרת סטלה גרקה. השמיעו אותו בטברנות, במועדונים, וכולם שרו אותו, הקפריסאים וגם הבריטים.
רבקהל'ה קרמר, אף היא מהצ'יזבטרון, מספרת שבוקר אחד נסעה עם חיים חפר במונית, וכשנהג המונית הקפריסאי שר את השיר הזה, חיים המציא את המילים ממש לנגד עיניה. "הוא ביקש מהנהג לשיר והוא כתב. נו, הייתי עדה לרגע היסטורי…".
את ההקלטה המקורית של הצ'יזבטרון לא הצלחתי למצוא בשום מקום, אבל השיר הוקלט מאז עוד פעמים רבות והפך להיות אחד מנכסי צאן ברזל של הזמר העברי.
מיצאו את ההבדלים
חפר, שלא ידע יוונית, נצמד למצלול וכתב מילים עבריות שנשמעו לו דומות למילים המקוריות:
ייריסה ("חיזרי") הפך ל"איריסים",
מאתיה מו ("עיניים שלי") הפך ל"מות אמות"
ו – אלה אלה אלה ("בואי בואי בואי") נותר כמות שהוא, רק שהמשמעות השתנתה והפכה לשמה של הנערה שהשיר נכתב לכבודה.
הגירסה העברית היא שיר אהבה קליל, רומנטי, פנטזיה של אהבה לא ממומשת לאהובה בשם אלה.
המקור היווני הוא שיר על אהבה נכזבת, האהוב שר לאהובתו שעזבה אותו וליבו שבור מאז, לא עומד בכאב הפרידה.
וכמה עצוב שאפשר לקרוא אותו לגמרי אחרת, כשיר על אהוב או אהובה שנלקחו בכוח והציפייה לשובם מורטת את העצבים ושוברת את הלב.
הגירסה העברית, מילים: חיים חפר
איריסים – יפות עיניה – איריסים –
ולבבי הומה לה – אלה, אלה, אלה!
מות אמות!
אקטוף לה פרח – מות אמות!
עד שחר אחכה לה – אלה, אלה, אלה!
שחר עולה ושוב עוברת היא
ובלבבי הלא כחרב היא
העוד אראה את שתי עינייך – אלה?
שמש רד, בשפתותיה – שמש רד,
אור השקיעה יפה לה – אלה, אלה, אלה!
רוח שט, בשערה – הרוח שט,
הוי, איך לילי קורא לה: אלה, אלה, אלה!
ערב יורד ושוב עוברת היא
ובלבבי הלא כחרב היא
העוד אשק את שפתותייך – אלה?
איריסים – כל העולם הוא איריסים –
רק לבבה הוא סלע – אלה, אלה, אלה!
המקור היווני, בתרגום חובבני שלי
מאז שעזבת, קטנה שלי,
הגעגועים עוטפים אותי
מכסים אותי בצער ומרה שחורה
מחשבותי תמיד אלייך רצות
לבי אינו יכול לשאת זאת עוד
כה כבדה עליו הפרידה המרה
חיזרי, אני מחכה לך, חיזרי
ילדה קטנה שלי, בואי, בואי, בואי
עיניים שלי, עיני מחפשות אחרייך
מחכות לך בטירוף, בואי, בואי, בואי
כל כך הרבה זמן את רחוקה ממני
מכדי לדעת מה עמוק סבלי
רק הכאב ממלא את לבי.
מה כבר נותר לומר? מחכים לכם ולכן בבית, שובו במהרה ובשלום.
אחת הגירסאות הראשונות שהוקלטו היתה של צמד "הגפרורים", אריק איינשטיין ואילנה רובינא
בהמשך, אריק איינשטיין הקליט שוב את השיר ובאופן אישי, זו הגירסה האהובה עלי מכולן
וזו ההקלטה היוונית המקורית, מ-1947, בביצוע סטלה גרקה
המקור היווני, מילים: ניקוס פאצאס
Από τότε μικρό μου που ’χεις φύγει
η λαχτάρα με τυλίγει
Με σκεπάζει η πίκρα κι ο καημός
Το μυαλό μου σε σένα πάντα τρέχει
η καρδιά μου δεν αντέχει
Την βαραίνει αυτός ο χωρισμός
Γύρισε, σε περιμένω, γύρισε
μικρούλα μου κοπέλα, έλα, έλα, έλα
Μάτια μου, σ’ αναζητούν τα μάτια μου
σε καρτερώ με τρέλα, έλα, έλα, έλα
Τόσον καιρό που είσαι χώρια μου
να ’ξερες, αχ, τη στενοχώρια μου
Μες στην καρδιά μου έχω μόνο πόνο
Γύρισε…
Τόσον καιρό…
Γύρισε…
