בכל שנה, ב-27 באוגוסט, מציינים ביוון את חגו של פאנוריוס, הקדוש שיעזור לכן למצוא את אשר אבד: חפצים שנעלמו, פרנסה, תקווה, אהובים ואהובות שאבדו עקבותיהם…
אבל קודם תכינו עוגה.
כי כדי לבקש משאלות מהקדוש, צריך לאפות פאנורופיטה, עוגה טבעונית מיוחדת מתשעה רכיבים בדיוק: קמח, סוכר, שמן זית, מיץ תפוזים, סודה לשתייה, קינמון, ציפורן, צימוקים ואגוזי מלך. באזורים שונים ביוון ההרכב עשוי להשתנות במקצת אבל העיקרון נותר זהה.
כל מי שאיבדה משהו או שרוצה לבקש משאלה מהקדוש, צריכה לקחת חלק בהכנת העוגה. אחת מודדת את הקמח, שניה מוסיפה סוכר, שלישית מערבבת מיץ תפוזים עם סודה לשתיה, רביעית מוסיפה צימוקים לבלילה, וכך עם כל יתר הרכיבים.
העוגה הזאת היא סגולה לעוד הרבה דברים: רווקות יאפו אותה במטרה לגלות מהו שמו של זה שיינשא להן, מי שחולה תבקש תרופה למחלתה, מי שחווה קושי ומכאוב תבקש פתרון למצוקתה.
תוך כדי ההכנה, הן יאמרו תפילה ובה יציינו במפורש מהו הסיוע אותו הן מבקשות מהקדוש.
שמו של הקדוש, פאנוריוס, מרמז על תפקידו: פאנרונו ביוונית פירושו לגלות, להראות.
האגדה מספרת כי הקדוש איבד את אימו, והבטיח להגשים את המשאלות לכל מי שיאפה עוגה שתזכיר לו אותה.
זו הסיבה שהתפילות בכנסייה מוקדשות לא רק לקדוש אלא גם לאימו.
בערב, יובאו העוגות אל הכנסייה המקומית, יחד עם פתק ועליו שמותיהם של בני המשפחה והחברים שהאופות מבקשות לזכות בברכה מהכומר. בפעם הראשונה שהייתי כאן ביום חגו של הקדוש ביקשתי לראות את הטקס, מריה הציעה לי טרמפ על הקטנוע שלה, וכך זכיתי להביא לכנסייה את העוגה שהוכנה על ידי מריה ואווגליה.
זה היה מיד אחרי שריפות הענק שכילו את היערות הירוקים של צפון אוויה והבקשה העיקרית שלנו היתה שהטבע יתחדש ושהתיירים יחזרו לאי.
בפעם השנייה, כעבור שלוש שנים בדיוק, בזמן שמאה ותשע נשמות יקרות עדיין שבויות בידי חמאס, היתה לי בקשה גדולה גם בשבילנו.
מאות נשים גדשו את הכנסייה הקטנה, והשולחנות קרסו מרוב עוגות שהובאו אליהם. חלק מהעוגות הונחו על המדרגות שליד האיקונוסטאזי. במרכזה של כל עוגה ניצב נר גבוה, משום שנר הוא אחד מסמליו של הקדוש: הנר מסמל אור, הארה, מודעות, יציאה לאור. חישבו על הביטוי "חיפשתי בנרות" ותגלו שיש פה הקשר תרבותי רחב למדי.
במהלך הטקס יודלקו הנרות על העוגות, ובשיאו יקרא הכומר את שמות האנשים שאופות העוגות ביקשו שיתפלל עליהם.
חשבתי על מאה ותשעה האנשים האבודים שלנו, שאיננו יודעים היכן הם. הכנתי עבור הכומר רשימה ביוונית כדי להקל עליו לקרוא את שמותיהם שוודאי נשמעים מוזרים לאוזניים יווניות, והוא היה המום מכמות הבקשות שלי והבטיח לקרוא אותם לאחר הטקס.
בתום הטקס, כל אחת לוקחת את העוגה שלה הביתה. נהר של נשים מפלס את דרכו אל מחוץ לכנסייה, ובצוואר הבקבוק שנוצר כמה מהן משדלות אותי לטעום מהפאנורופיטה שלהן. זאת משום שעל פי המסורת, זה לא מספיק לאפות את העוגה, להביע משאלה, להתייצב עם העוגה בכנסייה ולהמתין עד תום הטקס: חובה לחלוק את העוגה לפחות עם תשעה אנשים, אם באמת רוצים שכל המשאלות יתגשמו. ביציאה מהכנסייה, נשים נוספות חולקות זו עם זו את הפאנורופיטה שלהן ומברכות זו את זו "וואיתי'ה מאס" – "עזור לנו". כולן לוקחות זו מזו, כולן נותנות זו לזו, ואני מתכבדת מזו ומזו, מבינה שכדי שהמשאלה שלי תתגשם אני צריכה לאכול לפחות תשע פרוסות עוגה. האמת, עוגה טעימה ומפתיעה לטובה, אבל תשע חתיכות? מקווה שיסלחו לי אם אשלים את המשימה רק מחר. מקווה שזה לא ימנע ממי שצריך לקבל את ההחלטה להחזיר את היקרים והיקרות שלנו הביתה במהרה.
ומה אתם איבדתם, ומה תרצו למצוא?
