אורלי פינקלמן

כך תבחרו מסעדה שתשמח אתכם ביוון

אחת השאלות הכי שכיחות של מטיילים ביוון היא: איפה אוכלים? על מה אסור לוותר בשום אופן? התשובה הקצרה היא: תאכלו איפה שבא לכם, מה כבר יכול להיות? התשובה הארוכה תתן לכם רמזים איך לבחור מסעדה, ליהנות ולרוץ לספר לחבר'ה.

איך לבחור מסעדה ביוון שתהיה מעל ומעבר לציפיות שלכם?

יש לי כלל שאני מקפידה עליו בכל הטיולים שלי: הכל מדהים ושום דבר לא חובה. ביטויים כגון:
"מה, לא היית ב…!?!?!" או "קודם כל, חובה!!!…" או "אין על…" – גורמים לי לגחך. הרי כל הכיף ביוון זה לקחת את הדברים בקלות.
הכלל הזה חל כמובן גם על מסעדות שההגעה אליהן כרוכה במאמץ. בואו. זו יוון. מה שטוב פה הוא שככלל, כל המסעדות טובות (כן, אפילו באיזורים הכי מתויירים) ובהכללה נוספת – רובן המכריע יווניות מסורתיות. אז הנה, קבלו את המדריך לבחירת מסעדה שבסופה תהיה לכם ארוחה של קלאס באפס מאמץ.

איך הזמנתי אוכל פעם, כשלא ידעתי יוונית והם לא ידעו אנגלית?

לא מזמן, בסופו של טיול מוצלח אותו הדרכתי בדרום יוון, החלטתי להישאר קצת ביוון בשביל עצמי. מזמן לא הייתי בפיליון, אמרתי לעצמי, ויובל, בן זוגי ואבי ילדי שמעולם לא ביקר שם, החליט להצטרף אלי למסע תגליות מחודש. ככל שהתקדמנו מזרחה לכיוון זגורה, הכפר בו התארחנו, צפו בי הזכרונות מהפעם הראשונה בה הייתי כאן, אי שם ב-1985, כתרמילאית בטיול אחרי צבא.הזכרון הראשון שסיפרתי ליובל היה על מטעי התפוחים והדובדבנים השופעים. עוד נחזור אליהם.
הזכרון השני היה על העיניים הגדולות שלי במסעדות.
אלה היו ימים בהם רוב היוונים לא ממש דיברו אנגלית, והעצה הכי טובה שקיבלנו הייתה להיכנס למטבחי המסעדות, לבקש שיפתחו עבורנו סירים ולהצביע על מה שאנחנו רוצות לאכול.
בפעם הראשונה שעשינו את זה, אחרי שהצבעתי על סיר האורז, סיר תפוחי האדמה, סיר השעועית הירוקה וקערת הצאזיקי בציפיה שיכינו לי צלחת עם קצת מכל דבר, קיבלתי ארבע צלחות גדושות, אחת לכל תבשיל. אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב, חשבתי.
בפעם השנייה ניסיתי להסביר שלא צריך כל כך הרבה אוכל, מספיק קצת מכל דבר, ושוב קיבלתי צלחות גדושות מהכל, וכך גם חברתי מרב שטיילה איתי.
אני חושבת שרק אחרי הפעם השלישית או הרביעית התחלנו להבין שלא יעזור לנו כלום. כל מה שנצביע עליו יגיע לשולחן כמנה בפני עצמה.
בעת ההיא עדיין לא הבנתי את הקטע, וגם לא ממש היה את מי לשאול, היום אני יודעת שככה זה אצל היוונים, שום דבר ממה שתזמיני לא מיועד רק לך, ארוחה בטברנה היא אירוע חברתי ואין דבר כזה שלא חולקים את המנות.

ואיך בוחרים היום מסעדה ביוון?

אז איך לבחור מסעדה ביוון, אחת כזאת אותנטית, עם אוכל שהיוונים מכינים בשביל עצמם ושתפתיע אתכם מעל ומעבר לציפיות שלכם?
1. קודם כל איך לא בוחרים.
כשאתם מבקשים בפייסבוק המלצות על מסעדות, סביר להניח שהתשובות שתקבלו יהיו מוגבלות לרפרטואר המצומצם של מקומות שעוברים מפה לאוזן בקרב הישראלים, כשמרבית העונים לא חיים ביוון וכל מה שהם מכירים מבוסס על המלצות שקיבלו בעצמם מישראלים אחרים. זה לא בהכרח רע אבל בינינו, ללכת על בטוח זה לחלשים.
היום מדברים אנגלית בכל מקום ביוון, ברוב המקומות התפריט מופיע בשתי שפות וכבר לא צריך להסתכל בסירים. נסו להיות קצת יותר הרפתקנים ותגלו שבכל מקום מסתתרות פנינים שלא דמיינתם.
2. כן, אפשר לסמוך על גוגל.
כשאני לבד ביוון, אני לא אוהבת לתכנן מראש איפה לאכול, בעיקר כי אני רוצה לאכול כשאהיה רעבה ולא דקה קודם, בטח לא כשאני כבר גוועת.
הדרך מאתונה לפיליון נמשכה לנצח, בסביבות שלוש עדיין לא עברנו את וולוס וכבר היינו רעבים. לא התחשק לנו לחפש חניה בוולוס, למרות שאנחנו יודעים שיש שם אחלה מסעדות, והחלטנו להמר על הכפרים בדרך. אלה לא הכפרים הציוריים המפורסמים של פיליון אלא כפרים שלא תואר להם ולא הדר, נדיר מאוד שתיירים מגיעים אליהם, מה שאומר שכל מי שנפגוש בטברנה יהיו רק מקומיים.
סימנו כיעד טברנה עם ניקוד גבוה בכפר קרוקיו, שדרש רק סטייה קטנה מהדרך. הרחובות היו דוממים ורק כשהגענו למרכז הכפר הבחנו במגרש מלא מכוניות חונות, מה שרמז שזה המקום. בעודנו מחנים את הרכב, יצאה משפחה קטנה מתוך המסעדה, זוג הורים וילד, והודיעו לנו ביוונית שאין טעם להיכנס, כל האוכל נגמר ולא נשאר כלום, ממש כלום. אבל אין לכם מה לדאוג, אמרו, מעבר לפינה יש עוד מסעדה ואנחנו הולכים אליה עכשיו, מקווים ששם עדיין יהיה מה לאכול. נסענו על פי ההוראות שלהם והגענו למסעדה מלאה עד אפס מקום. אל תדאגו, הם המשיכו להרגיע אותנו, אם לא יהיה לכם שולחן תשבו יחד איתנו.
מבט חטוף על השולחנות העמוסים הבהיר שזוהי ציפורדיקה, מקום בו שותים ציפורו והאוכל הוא רק ליווי לשתייה. אבל איזה אוכל! צלחות גדושות בדגיגוני אנשובי וסרדינים מטוגנים, שעועית ענקית ברוטב, פירות ים וכמובן כל הקלאסיקות של המטבח היווני. על כל אחד מהשולחנות עמדו עשרות בקבוקונים קטנטנים של ציפורו, זה היה מאוד מפתה אבל לפנינו הייתה עוד דרך ארוכה ומתפתלת ולכן הסתפקנו באוכל בלבד, מסגירים את היותנו זרים למרות היוונית הלא רעה שלי.
איך קוראים למסעדה? זה לא ממש משנה. מה שחשוב הוא שלא חייבים לתכנן כל דבר. רוצים לאכול במקום בו היוונים מבשלים רק בשביל עצמם? חפשו כפר שאת שמו לא שמעתם מעולם. אם תמצאו בו טברנה מלאה במקומיים תדעו ששום דבר רע לא יכול לקרות לכם שם.
3. שאלו את המקומיים, תמיד.
גם בכפר תיירותי גדול ומרכזי, כמו זגורה למשל, אין כמו לשאול את המקומיים. רני דולדנר, שהוא מקומי עם ותק של 18 שנה, הראה לנו מסעדה קטנטונת על הדרך החוצה את הכפר, אחת כזאת שלא בטוח שהיינו מבחינים בה בעצמנו ואמר שזו המסעדה של גברת ניקי והיא הכי טובה בסביבה. כשנכנסנו בשתיים בצהריים המקום עדיין לא היה מלא, אבל בתוך רבע שעה לא נותרו בו שולחנות פנויים. את קציצות בקר הקטנות והפריכות ואת עלי גפן החמימים והחמצמצים שהיו שם, אני מוכנה לאכול מדי יום בשארית חיי.
קל לחלוף על פני המקום המופלא הזה ולפספס אז תנעצו בבקשה בגוגל: Meintani (Niki's Taverna) Μεϊντάνι (Η ταβέρνα της Νίκης), Zagora.
4. עיקבו אחרי בלוגרים שכותבים על מקומות שאחרים עוד לא גילו.
אני כבר לא זוכרת איפה קראתי בפעם הראשונה על הכפר ואמוואקו בהרי פרנונאס, לא רחוק מספרטה.
התפעלתי מהסיפור על הצעירים שהחליטו להחיות מחדש את כפר אבותיהם שעמד כמעט נטוש, והייתי סקרנית לבקר במקום. אלני וחאריס, היזמים, פגשו אותנו וסיפרו על ההרפתקה שלהם. אלני חזרה לכפר כדי ללדת את בנה הבכור כי הגיעה למסקנה שהיא חייבת לתת דוגמה אישית אם היא רוצה שעוד משפחות יבואו בעקבותיה. אני לא יודעת אם יש ביוונית מילה כמו חלוציות אבל אין ספק שאלו הם החלוצים החדשים, במדינה בה נטישת הכפרים הפכה לבעייה לאומית.
הם מנהלים את הכפר כמו עסק חברתי ובין היתר מפעילים בו מסעדת שף שמפתיע מאוד למצוא במקום כה נידח. כל העקרונות של המטבח היווני – לוקאליות, טריות, איכות בתוספת מנה גדושה של מראקי שפירושו "עם כל הלב" – באים לידי ביטוי במטבח יצירתי וטעים להפליא. הם מפעילים גם שני בתי הארחה לתיירים ויוזמים אירועים שימשכו קהל.
הכפר יושב בתוך הנוף המשגע של הרי פרנונאס והוא מוצדק כיעד ליומיים שלושה, בעיקר למי שאוהבים טיולים בטבע, או כיעד לתקופה ממושכת יותר לנוודים דיגיטליים.
5. ועוד כלל זהב שראוי לזכור: אין שום סיבה לנסוע רחוק בשביל מסעדות.
כשאתם באחת הערים הגדולות, אין בעיה – קחו מונית לכל מקום שתרצו, זה לא אמור לעלות יותר מ-10 יורו (ולרוב אפילו פחות).
כשאתם מזמינים לינות בכפרים מרוחקים, חשוב שתוודאו תחילה שיש לפחות שתי מסעדות ראויות במרחק הליכה או נסיעה של דקות ספורות מהמלון. למה? כי בדרכים ההרריות, בטוחות וטובות ככל שיהיו, לא כיף לנסוע בלילות החשוכים של יוון. ובייחוד אם יתחשק לכם לשתות בערב, אין כמו מסעדה שממוקמת בקירבת מקום הלינה.
אהבתם את ההמלצות?
לעוד עצות טובות למטיילים ולמטיילות העצמאיים, מוזמנים ומוזמנות לבקר כאן.
לא תמיד אהיה פנויה לסייע בתכנון טיולים ליוון אבל תמיד כדאי לפנות אלי, כי או שיהיה לכם מזל איתי או שאמליץ לכם על מישהו מהקולגות שלי.
לשתף זה חלק מהכיף
תוכן עניינים

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

כך תבחרו מסעדה שתשמח אתכם ביוון

איך לבחור מסעדה ביוון שתהיה מעל ומעבר לציפיות שלכם? יש לי כלל שאני מקפידה עליו בכל הטיולים שלי: הכל מדהים ושום דבר לא חובה. ביטויים

יש טיולים והרצאות שמתמלאים עוד לפני שאני מספיקה להגיד "קלימרה".

שווה להירשם לניוזלטר שלי.
דילוג לתוכן