אורלי פינקלמן

כל מיתולוגיה זקוקה לאל פרחח, שקרן וגנב

אם יש בני אדם גנבים ושקרנים, ואם אחים קטנים נוהגים להציק לאחים הגדולים – הרי שיהיה לך ביטוי במיתולוגיות השונות. כי מה הם המיתוסים, אם לא ראי לנפש האדם? מבט על הרמס, אל השקרנים והגנבים במיתולוגיה היוונית (וכמובן שליח האלים), ועל לוקי, האל האפל והנכלולי מהמיתולוגיה הנורדית.

 

 

העמים השונים יצרו את האלים עם תכונות אנושיות יותר או פחות. במיתולוגיה הנורדית הם מתוארים כחזקים ונקמנים באופן ציורי עד כדי אלים מאוד, ואילו במיתולוגיה היוונית הם קנאים, קטנוניים, נקמנים ומדי פעם גם מיטיבים. תסתכלו על הפנים האלה, נכון שהן נראות תמימות? נו, תשמעו סיפור.

הכירו את הרמס היווני ואת לוקי הנורדי

במיתולוגיה היוונית, הרמס הוא גם אחיו של אפולו, אל האמת והאור, ובנו של זאוס אבי האלים. הרמס הוא האל של המטיילים, הסוחרים, הגנבים, השקרנים, וגם שליח האלים, שזו, בינינו, משרת האמון הכי חשובה שיש. הרמס מתואר כשקרן וגנב, אוהב להשתעשע, אך הוא אינו מרושע. נהפוך הוא, יש לו תפקיד חשוב בשמירה על האינטרסים של בני האדם.

במיתולוגיה הנורדית, את דמות הפרחח מגלם לוקי: כמו הרמס הוא התברך בכושר שכנוע ובלשון חלקה שהופכים אותו לחביב על הבריות, הוא מתוחכם ונכלולי, ותוכו אפל מאוד: שילוב של כעסים, קנאה, תאווה ורשעות. גם לו יש ייחוס: הוא אחיו של אודין, הרם באלים, זה שכל הסודות והקסמים ידועים לו, לאחר שהקריב את עינו בעבור החוכמה והקריב את עצמו לעצמו בעבור ידיעת הרונות המסתוריות. לוקי הוא גם חברו הטוב של ת'ור (בנו של אודין, אל הרעם נושא הפטיש האימתני) וגם המחולל של כל צרותיו.

איך האלים האחרים מצליחים לסבול אותו? לא ברור. אולי משום שהם מאמינים שכשם שתככנותו מסבכת אותם בצרות, היא גם מצילה אותם מצרות אחרות.

לוקי חוצה את השמים באמצעות נעליים מעופפות, בדומה להרמס שמזוהה על פי סנדליו המכונפים, תוספת לקסדתו בעלת הכנפיים. אצל שניהם, הנשק המסוכן מכל הוא מוחם הקודח והיצירתי, ערמומיותם וזריזותם. להבדיל מהרמס, ללוקי אין תפקיד רשמי של שליח. יש גבול לכל תעלול.

אגב, גם בתורה שלנו, שעוסקת בסיפוריהם של בני אדם כי הרי אלוהים יש רק אחד, יש לנו ערמומיות ונכלוליות בין אחים, ודי אם נזכיר את יעקב שקונה מעשיו את הבכורה בנזיד עדשים, ואולי בגלל זה הוא נענש, בשעה שילדיו רוקחים מזימה – ואף מוציאים אותה לפועל – למכור את יוסף אחיהם לעבד.

הרמס הוא אחד האלים החביבים עלי במיתולוגיה היוונית. ניתן לסמוך עליו שתמיד יהיה מעניין בסביבתו, גם אם לעולם לא נוכל להיות בטוחים מתי הוא דובר אמת ומתי שקר.

הוא מייצג, יותר מכל, את הניסיונות הנואלים של בני האדם להבחין בין אמת לשקר.

הוא הספיק לגנוב ולשקר עוד טרם מלאו לו יומיים, כשזחל החוצה מן המערה בה נולד, אי שם בפלופונז, מצא צב, הרג אותו ויצר מהשיריון שלו את הלירה – כלי הנגינה שנתן את שמו למוסיקה הלירית. באנגלית, אגב, LYRE (לירה) ו- LIAR (שקרן) מבוטאים באופן זהה, אבל מן הסתם רק פרשנות, שהשם המדעי שלה הוא – תחזיקו חזק – הרמנויטיקה. וכן, יש קשר להרמס, נגיע אליו עוד מעט.

אחרי שהמציא כלי נגינה חדש הוא קצת השתעמם, אז הוא החליט להשתעשע על חשבון אחיו למחצה, אפולו, וגנב חמישים ראשי בקר מהעדר המקודש שלו. אפולו, שהוא אל האמת, מצליח לגלות מי הגנב. עליו לא יעבדו! הוא גורר את הרמס באוזניים לאולימפוס, ומול עיניו הנדהמות של זאוס, אביהם, הוא מאשים אותו בגניבת הבקר.

הרמס מיתמם. נראה לך? הוא אומר להם, אני תינוק, איך אני יכול לגנוב חמישים חזירים!

פרות! צועקים עליו שניהם.

אותו דבר! הוא עונה להם, אני עדיין תינוק, מה לי ולזה?

הוא ממשיך להיתמם אבל אפולו נועץ בו מבט חודר שגורם לו להתקפל ולהודות.

החל מאותו הרגע, לאף אחד אין ספק כי הרמס נולד להיות האל של השקרנים והגנבים, אבל הסיפור עוד רחוק מלהסתיים והרמס עוד רחוק מלקבל את כל התפקידים שהוא ראוי להם, לדעתו.

איך הסתיים הקונפליקט בין אפולו להרמס?

לאחר שהרמס מודה כי הוא זה שגנב את הבקר, זאוס דורש ממנו להחזיר את הגניבה לבעליה.

הרמס עושה את עצמו כאילו לא שמע, ומתחיל לפזם לעצמו שיר – הוא זייפן בינוני למדי – תוך שהוא פורט על הלירה שלו. אפולו נחרד מהזיופים ובו זמנית מוקסם מהצלילים הענוגים של הלירה. הוא מעולם לא ראה ולא שמע משהו דומה לזה. הוא אומר להרמס, אתה יודע מה, תן לי את הדבר הזה ושמור לך את הפרות. אה, אני לא בטוח, אומר לו הרמס, ואפולו אומר, אתה יודע מה, אני מבטיח ללמד אותך את סודות הנבואה, רק תן לי את הדבר הנהדר הזה, בבקשה!

זה הרגע בו אפולו הופך להיות גם אל המוסיקה, בנוסף להיותו אל האור והאמת.

כי מוסיקה, בניגוד למילים, לא משקרת.

וזה גם הרגע בו אפולו, אל האמת, והרמס, אל השקר, הופכים לחברים הכי טובים.

כי כמו שהרמס ואפולו הם אחים, כך גם האמת והשקר – הם לא קיימים האחת בלעדי השני.

בהזדמנות הזו, הרמס מבטיח לזאוס שלעולם לא יגנוב או ישקר שוב.

זאוס מזהה בחושיו החדים כי הרמס מוכשר מכדי להסתפק בתחומי האחריות של השקרים והגניבות, ולכן הוא ממנה אותו לתפקיד אל המסעות, ומכאן ואילך, הרמס הוא האל השומר על העוברים בדרך וגם מלווה את נשמות המתים בדרכן אל השאול, בנוסף לתפקידיו כאל של השקרנים, הגנבים והסוחרים, המהירות והתקשורת.

רגע, מה הסוחרים קשורים לכאן? האם זה בגלל שהם נודדים בדרכים או אולי בגלל שאמינותם מפוקפקת?

אתם תשפטו.

ועוד רגע, מה??? שקרים ותקשורת? כל זה מגולם באל אחד ביוון העתיקה?

הקשר בין תקשורת לשקרים – לא מה שחשבתם

הבהרה: אני האחרונה שתאשים את התקשורת (במובן של ערוצי תקשורת) בשקרים.

לשקרים אחראים בני אדם, והתקשורת ביניהם – באמצעות השפה – מאפשרת להפיץ את השקרים הללו.

ואיך הרמס מסייע לכך?

הסוד, ככל הנראה, נעוץ בעובדה שהוא גם אל המהירות, כפי שמשתמע גם מהסמלים שלו – קסדה וסנדלים מכונפים. ומה מהיר יותר מתקשורת באמצעות שפה?

הרי הדרך המהירה ביותר לבטא את עצמנו, לתת הוראות, לספק מידע, לבקש בקשות – היא באמצעות שפה.

השפה היא הדבש וגם העוקץ: ככל שאנחנו זריזים יותר בשימוש בשפה, כך אנחנו מתרחקים יותר מן האמת.

שפה יכולה להיות מהירה, יעילה ואפקטיבית כאשר היא משתמשת בסמלים כדי לייצג דברים.

לדוגמה:

אפולו החזיק את עדר הבקר המקודש שלו כחיות מחמד, בדיוק כפי שאנחנו מטפחים כלבים וחתולים (או תוכים, חמוסים וחולדות, לא שופטת אף אחד), ולכן ניתן דוגמה מחיות מחמד. למשל, לכלבה שלי קוראים סשה ולכלב שלי קוראים לואי.

סשה היא כלבה מעורבת, די גדולה ודי אדמונית, ולואי הוא גם בן תערובת, קטן ולבן.

ברגע שאמרתי "כלבה" יש לכם מושג על מה אני מדברת. אבל האם אתם יכולים לדמיין את סשה ולואי שלי בדיוק כפי שהם? לא ממש, כי לשם כך יידרשו המון מילים. או תמונה. אבל אין לכם תמונה מול העיניים, אז אתם מתארים לעצמכם את סשה ולואי באופן מילולי.

הפער בין האופן בו אתם מדמיינים איך נראים הכלבים שלי, לבין איך הם נראים באמת, הוא הפער ששפה לא יכולה למלא במהירות, כי בזאת היא תחטא לעצמה. ולתוך החריץ הזה, הפער שבין האמת לדמיון, מתגנב הרמס, ו"גונב" את האמת בדיוק כפי שגנב את הבקר.

התהליך הזה, של קליטת מידע באמצעות שפה והשלמת מידע בדמיון, קורה לנו כל הזמן, באופן בלתי מודע.

מכאן, ששפה, בהגדרה, היא לא האמת. היא רק ייצוג של האמת והיא ניתנת לפרשנויות רבות מכדי שניתן יהיה לסמוך עליה בעיניים עצומות.

אנחנו כל כך אובססיביים לגבי האמת, שאנחנו מתקשים לקבל את העובדה שהשפה אינה מסוגלת להכיל את המציאות, ולרובנו קשה לקבל את העובדה שרוב הזמן אנחנו חיים בתוך הפרשנות הסובייקטיבית שלנו לדברים, לא בהכרח בתוך המציאות האובייקטיבית.

מלוגו ועד הרמנויטיקה

היוונים, שהיתה בהם גאונות מולדת, הבינו את זה מצויין ורצו לוודא שגם אנחנו נבין את זה. הנה כמה סימני דרך שהם השאירו למעננו:

  • בפילוסופיה העתיקה, הרמס היה הנציג של "לוגו", שפירושו מילה, משמעות, וממנו נגזרת גם המילה "לוגיקה" – ההיגיון עצמו.
  • המילה היוונית ερμηνεία (hermeneia, שמשמעותה "פרשנות") נגזרת משמו.
  • מכאן אומץ גם המונח המדעי "הרמנויטיקה", שהוא חקר שיטתי של פרשנות לטקסטים שונים.
  • מעניין לציין שגם המילה "הרמטי" נגזרה משמו של הרמס – משום שאחת מהמצאותיו איפשרה לו לאטום לחלוטין תיבות אוצר.

העידן של הרמס: עידן הפייק-ניוז

סקוט ניומייסטר, חוקר שפה שהעלה את הרעיונות הללו בהרצאת טד, אומר כי אנחנו חיים בעידן של הרמס.

אנחנו מוצפים בתקשורת ובמילים כפי שלא היינו מוצפים מעולם,

כמות המידע מאיימת להטביע אותנו ורק הזמן העומד לרשותנו נשאר כשהיה.

אנחנו צריכים להיות הרבה יותר זריזים ויעילים בעיבוד המידע,

ולכן זקוקים להרבה יותר קודים, סמלים, ייצוגים שקל לפענח מהר ולהתקדם הלאה.

השפה מקבלת קיצורי מילים ואייקונים.

הרמס היה מרגיש מאוד בנוח בעולם שלנו, לא ככה?

הבעיה עם היעילות הזאת היא שאנחנו סוגדים לה.

ובסגידה הזאת, אנחנו מתרחקים מן האמת.

פערי האמת גדלים והחלון שדרכו הרמס נכנס הפך כבר מזמן לשער רחב.

בתקשורת בינאישית, ברשתות החברתיות, אנחנו ממירים אמת בזמן.

אם אנחנו רוצים לרדת לחקר האמת, עלינו להיות יותר קשובים, לשאול שאלות, לא להניח הנחות. ומן הצד השני, עלינו לוודא שבני שיחנו יורדים לסוף דעתנו, שמרחב הפרשנות שלהם מצטמצם ושאנחנו מצליחים להיות מדוייקים במסרים שאנו מעבירים להם.

עוד כמה נקודות על חשיבותו של הרמס בפנתיאון האולימפי

  • כשליח האלים, הרמס העביר מסרים בין האלים לבין עצמם ובינם לבין בני האדם, מה שהפך אותו לחביב במיוחד על בני התמותה. זו אולי הסיבה שהוא מככב ביותר מיתוסים מכל אל אחר, למעט זאוס בכבודו ובעצמו.
  • כאל השליחים, הרמס היה גם אל תיירות וגם אל התקשורת החברתית. הוא הגן על מטיילים ושמר על אלה שחצו גבולות.
  • הוא הביא לעולם את הרמפרודיטוס יחד עם אפרודיטה.
  • האטריבוטים (המייצגים) שלו הם הסנדלים המכונפים, הקסדה המכונפת והמטה, שסביבו כרוכים שני נחשים.
  • השם "הרמס" נגזר ככל הנראה מ"הרמה", ערימות האבנים שהצביעו במקור על גבולות וסימוני ציון דרך, הפכו בהמשך למקדשים קטנים בצד הדרך שתפקידם להבטיח את שלום עוברי האורח, והתגלגלו בנצרות לאיקונוסטזי, אותן קפלות קטנות על עמודים בצידי הדרכים, שתפקידן, ובכן, דומה. בטיולים ביוון אי אפשר שלא להבחין בהן בכל מקום.
  • היה לו גם היבט שובב: הוא היה האל לכל התקשורת והרהיטות, בין אם דיבר בכנות ובין אם לא. לעתים קרובות הוא הצליח להימלט מהטעיה, פשוט על ידי הקסמת אנשים או חירטוט דרכו החוצה ממצבים קשים.
  • לזכותו נזקפו המצאות רבות, בהן השירה, המוסיקה, האלפבית, המספרים, המדדים, משקלים, אסטרונומיה, לחימה והתעמלות.
  • כשליח, הוא נחשב גם לאל הדיפלומטיה והשגרירויות ושמר על אנשים בשליחות.
  • מאחר שעליו הוטלה המשימה להוביל את נשמות המתים אל העולם התחתון, הרמס היה אחד האלים היחידים עם מעבר חופשי לשני הכיוונים.
  • הרומים קראו לו מרקורי.
  • הוא היה אביו של האל פאן.

אז מה דעתכם, בפעם הבאה שתצאו למסע, תסמכו עליו שילווה אתכם בבטחה למקום מבטחים?

לצפייה בהרצאת הטד המרתקת של סקוט ניומייסטר

האמת על הטיולים המאורגנים

ברייקינג! אני מתה על טיולים מאורגנים! יש רק בעיה אחת, כשמתכננים טיול צריך להמר כמה אנשים יירשמו ובהתאם להתחייב לטיסות ולינות, מה שאומר שמספר המקומות הוא תמיד מוגבל, ואתם לא תמיד יודעים מה המגבלה. לשמחתי כי רבה, הטיולים הקרובים שלי הולכים ומתמלאים, והעצה הכי טובה שלי אליכם היא שאם ראיתם טיול שבא לכם עליו, פשוט תירשמו. אחר כך, כשהם יהיו מלאים לגמרי, כבר יהיה מאוחר מדי.

יולי – נורווגיה

4-13/7, מקומות אחרונים. לפרטים

אוגוסט – גיאורגיה, לנשים בלבד

6-16/8, היציאה מובטחת! לפרטים

ספטמבר – צפון יוון, המיטב של יוון ההררית

3-12/9 לפרטים

אוקטובר – אוזבקיסטן, לנשים בלבד

2-10/10, חופשת סוכות. לפרטים

אוקטובר – הידרה בעקבות לאונרד כהן, עם קובי מידן ואיתי פרל

19-22/10, היציאה מובטחת! לפרטים 

אוקטובר – הטיול המקיף לפלופונז

24/10-2/11, בעונת השלכת. לפרטים 

נובמבר – קצרצר לפלופונז, לנשים בלבד

9-12/11, שלכת וסוף עונת הבציר. לפרטים

 

 

 

 

לשתף זה חלק מהכיף
תוכן עניינים

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

כשהאמת סותרת את הנראטיב המדומיין

ביום בו חזרו ראשוני החטופים במסגרת העיסקה, היה נדמה שהזמן עמד מלכת, כאשר חיכינו להם שיחזרו הביתה. נדמה שכולנו שמחנו והתרגשנו עם המשפחות שזכו לפגוש

האשטאגים, בשביל מה זה נחוץ?

להאשטאגים תפקיד כפול: הם גם מעבירים מסר וגם מסייעים למצוא עוד פוסטים שמכילים אותם. כל מי שרוצה לתרום להסברה הלאומית, להשגת אשראי מדיני וגיבוי למדינת

יש טיולים והרצאות שמתמלאים עוד לפני שאני מספיקה להגיד "קלימרה".

שווה להירשם לניוזלטר שלי.
דילוג לתוכן