1) ריצת מרתון
במשחקים האולימפיים של פעם, לא היתה נהוגה ריצת מרתון. למעשה, המשחקים האולימפיים הקדימו בכ-200 שנים את האירוע בו התרחשה (או לא) הריצה שהולידה את המושג "ריצת מרתון".
ריצת המרתון הראשונה בהיסטוריה
בשנת 490 לפני הספירה, הפרסים ובראשם המלך דריווש (כן כן, ההוא שמוזכר גם בתנ"ך) התכוננו לפלוש ליוון ולהחריב את אתונה. האתונאים, שציפו לפלישה הזאת ונערכו לה במשך עשר שנים, הכינו את עצמם היטב. הם ידעו שהפרסים בחרו לעלות ליבשה דרך מישור מרתון, כ-40 ק"מ צפונית-מזרחית לאתונה; הם ידעו שהפרסים עולים עליהם במספר הלוחמים ובטכנולוגיה; והם ידעו שאין להם ברירה אלא להגן על הבית. במהלך אסטרטגי מבריק מיקמו את כוחותיהם באגפים כשהם מפקירים לחלוטין את מרכז המישור. הפרסים עלו ליבשה עם כ-20,000 לוחמים, האתונאים חיכו להם עם כוח שהיה בערך שליש מזה, ובזכות האסטרטגיה והמשמעת הצליחו לאגף אותם, להסב להם אבידות כבדות, להבריח אותם בחזרה לספינות שחיכו להם במפרץ, וכל זאת כשהם עצמם סופגים אבידות קלות בלבד. כל הזמן הזה, האזרחים באתונה המתינו מבוהלים לחדשות מהחזית. הם ידעו היטב מה פירושו של הפסד בקרב הזה: חלום בלהות. חורבן מוחלט. האגדה מספרת שבתום הקרב נשלח רץ בשם פידיפידס לבשר למנהיגי העיר כי הניצחון הושג והאויב הובס. הוא רץ כל הדרך ממרתון, אמר "ניצחנו", נפל ומת.
ריצת המרתון הופכת לספורט אולימפי
לא ברור אם זה סיפור אמיתי, אך הוא ללא ספק סיפור טוב שכבש את דימיונם של רבים ברחבי העולם, וכך הוחלט, בשנת 1896 עם חידוש המשחקים, להמציא ספורט אולימפי חדש: ריצת מרתון. מיקמו את נקודת הפתיחה במישור מרתון, סימנו את נקודת הסיום באיצטדיון השיש באתונה, יצא בערך 40 ק"מ, ולמרבה השמחה המנצח היה היווני שרץ יחף, ספירידון לואיס.
במשחקים האולימפיים הבאים, בפריז, 1900, אורך המסלול היה 40.26 ק"מ.
לאחר מכן, בסנט לואיס, 1904, הוא שוב היה בערך 40 ק"מ.
בלונדון, 1908, נקבע לראשונה שהמסלול ייארך 42.195 ק"מ, ולא משום שלפתע התגלו עובדות היסטוריות על הריצה של פידיפידס מהמאה החמישית לפנה"ס, אלא בשל סיבה פרוזאית הרבה יותר: הוחלט שהמירוץ יתחיל בטירת וינדזור, ועדיין הוא חייב להסתיים בדיוק מול מקום מושבו של המלך באיצטדיון, ולמי אכפת מעוד שני קילומטר?
אתם בטח מבינים שיש פה כאב ראש לא קטן עם הענף האולימפי המשונה הזה: איך קובעים שיאים אולימפיים כאשר אורך המסלול משתנה בכל ארבע שנים? ואם רוצים לקבוע מרחק אחיד, על סמך מה יקבעו אותו? רק ב-1921 החליטו להישען על התקדים של המשחקים בלונדון וקיבעו את המרחק כסטנדרט אחיד מאז ועד עולם.
קרב מרתון: לא הניצחון המוחלט
נחזור לאתונאים: אמנם הניצחון על הפרסים היה ניצחון מוחץ בסיבוב הזה, אבל הם ידעו שזה איננו הניצחון המוחלט. למעשה, הם לא העלו על דעתם שיכול להיות ניצחון מוחלט: באותם ימים, פרס הייתה האימפריה הגדולה והחזקה בעולם והיוונים ידעו שזו רק שאלה של זמן עד שהם יחזרו לנסות לכבוש את אתונה ואת שאר ערי המדינה. אז הם הכניסו את עצמם לריצת מרתון של היערכות לסיבוב הבא, פיתחו אסטרטגיות של לוחמה ימית, בנו אוניות מלחמה קטנות שיתמרנו בקלות במפרצים הקטנים של יוון, הכשירו לוחמים ועבדו על הברית האזורית עם ספרטה, שנחשבה לכוח הצבאי החזק ביותר ביבשה.
2) אפיאלטס, חלום בלהות
והפרסים אכן חזרו. לקח להם עשר שנים, המלך דריווש כבר הלך לעולמו וכעת מלך עליהם כסרכסס, ההוא שאנחנו מכירים כאחשוורוש ממגילת אסתר, והוא בא לנקום ביוונים על ההשפלה שהנחילו לאביו בקרב מרתון. הם הגיעו דרך היבשה, אומרים שהאדמה רעדה תחת מדרך רגליו של צבא אדיר שהיו בו לפחות רבע מיליון לוחמים (בחלק מהמקורות מתוארים מספרים במכפלות של עד פי שמונה), הם חצו את מיצרי הבוספורוס על גבי גשר צף שנבנה מאוניות שהועמדו זו ליד זו והתחילו לנוע דרומה, לכיוון אתונה, לאורך החוף המזרחי של יוון. בדרכם, נכנעו בפניהם עיר מדינה אחר עיר מדינה, מאפשרות להם לעבור ללא קרב, מקוות שבכך יזכו להימלט מהגורל האכזר שמצפה למי שמעז להתנגד לפרסים.
אך לא האתונאים ולא הספרטנים יתנו לפרסים לממש את מזימתם.
לא הספרטנים ולא האתונאים יקריבו את החירות שלהם לפחד מפני האויב, גדול ונורא ככל שיהיה.
ברית ההגנה האזורית נכנסת לפעולה
זוכרים את ברית ההגנה האזורית? בידיעה שהיעד הראשון הוא אתונה, ושאם יצליחו לכבוש אותה גם ספרטה עלולה ליפול, שילבו שתי הערים היריבות כוחות, ויחד עם עוד כמה עשרות ערי מדינה נערכו לבלום את הפרסים במקום שהיה צוואר בקבוק: מעבר תרמופילאיי. אז, בשנת 580 לפנה"ס, הים במקום הגיע ממש עד לרגלי ההרים, ובין הים להרים נותרה דרך צרה שמאפשרת מעבר של עגלה אחת בלבד, כביש חד סטרי לכל דבר ועניין, ושם ממתינים הספרטנים לפרסים. כשהצבא הפרסי האדיר מגיע לשם, גופות לוחמיו מתחילות להיערם משום שהספרטנים צרים על המעבר ואינם מאפשרים לפרסים להתקדם. מה שקורה שם במהלך הימים הבאים הוא סיפור מרתק בפני עצמו, ואם תרצו לקרוא עוד על מהלך הקרב הזה, ובכלל על עלייתן ונפילתן של ספרטה ואתונה גם יחד, ממליצה בחום על ספרו של ניל בר, "שווים – סיפורה של ספרטה".
חלום הבלהות מתגשם
ואז מגיע אפיאלטס. אומרים שהיה רועה צאן ולכן הכיר דרכים נסתרות בהרים, ומסיבה שאותה לא נדע לעולם הוא בוגד בבני עמו ומגלה לפרסים איך ניתן לעקוף את ההר ולאגף את הספרטנים מהצד השני. הקרב מוכרע. 300 הספרטנים שהגנו על המעבר נופלים, בראשם מלכם הנערץ ליאונידס. הפרסים מתקדמים לכיוון אתונה ואין עוד איש שיעצור אותם.
ספויילר: האתונאים מנצחים גם הפעם, בזכות היכולות הימיות שפיתחו. רוב האזרחים ניצלים, בזכות ההוראה שנתנו המנהיגים לנטוש את העיר. העיר עצמה נחרבת אך אזרחיה חוזרים כדי לשקם אותה ולהפוך אותה למעצמה שתשלה את עצמה כי היא בלתי מנוצחת, עד שיבוא כוח חזק ממנה בהרבה (פיליפוס מלך מקדוניה, תודה ששאלתם) וגם היא תיפול, כי אימפריות, כמו ששר דן תורן, נופלות לאט.
שמו הוא המשמעות הגלויה של דמותו בעיני היוונים
אבל הסיפור שלי הפעם הוא על אפיאלטס: שמו נושא עימו משמעות ומטען כבדים ופירושו הוא "חלום בלהות". איזו מין אימא קוראת כך לבנה? ומה קדם למה, השם או המעשה?
ניסיונותי לקבל תשובה לשאלה מניבים בכל פעם מסקנה אחרת, עד שמורתי האהובה ליוונית הודיעה לי שאני יכולה להפסיק לחקור, כי זה בדיוק כמו לשאול מה קדם למה, הביצה או התרנגולת.
כך או אחרת, אין מחלוקת על כך שאפיאלטס הוא הבוגד שאיפשר לחלום הבלהות להתגשם, וביוונית מודרנית המילה חיה וקיימת עד היום.
3) המרתון שלנו, האפיאלטס שלנו
מאחלת לספורטאיות ולספורטאים שלנו שיצליחו, שישברו שיאים, שיביאו מדליות, שייהנו מפירות עבודתם הקשה, שיחזרו בשלום.
עם זאת, אסור לשכוח שהמרתון הכי חשוב שלנו הוא זה שנועד להחזיר את החטופים הביתה, להחזיר את העקורים והמפונים לבתיהם ולהבטיח את שלומנו כאן, בארץ הזאת.
והאפיאלטס שלנו? אני רק מניחה כאן את המילים של קונסטדינוס קוואפיס, בשיר המופלא "תרמופילאי" (תרגם יורם ברונובסקי):
כָּבוֹד לְאֵלֶּה שֶׁבְּחַיֵּיהֶם
נְכוֹנִים לְהָגֵן עַל תֶּרְמוֹפִּילַאי.
לְעוֹלָם אֵינָם מִתְכַּחֲשִׁים לְחוֹבָתָם
יְשָׁרִים וְצוֹדְקִים בְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם
אַךְ גַּם חֲנוּנִים וְשֻׁתָּפִים לְצַעַר הַזּוּלָת.
נְדִיבִים בְּעָשְׁרָם, אֲבָל גַּם בְּעָנְיָם
נְדִיבִים בְּמִקְצָת.
תָּמִיד עוֹזְרִים כְּשֶׁיֵּשׁ לְאֵל־יָדָם.
תָּמִיד דּוֹבְרִים אֱמֶת אַךְ אֵין בָּהֶם שִׂנְאָה לַשַּׁקְרָנִים.
וְכָבוֹד גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר יָאֶה לָהֶם כְּשֶׁהֵם רוֹאִים מֵרֹאשׁ (וְרַבִּים רוֹאִים מֵרֹאשׁ)
שֶׁלְּבַסּוֹף יוֹפִיעַ אֶפִיאַלְטֶס
וְהַמֵּדִים יַעַבְרוּ, אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל.
מי הוא בעיני, אין לי ספק. ובעיניכם?
בתמונה: נקודת הסיום של מרתון אתונה, המכונה "האותנטי", איצטדיון השיש, יוני 2022. צילום: Bruno Coelho.
