מסע בין יקבי בוטיק: אוויה, יוון

כן, אני יודעת, לרובכם השילוב "יוון" ו"יין" נשמע מאוד משונה.
במערב אירופה כבר למדו להעריך את יקבי הבוטיק היווניים, בהם מכינים יין מזנים מקומיים ייחודיים, לעיתים בשילוב עם זנים יותר מוכרים למערב. ביקור בשני יקבי בוטיק, האחד בצפון האי אוויה והשני מצידו השני של המפרץ.

ביין, אני ממש לא מתיימרת להבין מעבר ל"טעים לי – לא טעים לי".
תנו לי יין ואטעם, אם טעים אבקש עוד.
ובכל זאת, אני משתדלת לבקר ביקבים בכל מקום אליו אני מגיעה, וכן, גם ביוון.
כן, אני יודעת, לרובכם השילוב "יוון" ו"יין" נשמע מאוד משונה. אבל היי, חכו רגע! תסכימו איתי בוודאי שבמקום בו צמחה תרבות היין בחסות האל דיוניסוס, שמתוך הפולחנים שלו התפתחה תרבות מפוארת שכוללת בין היתר את התיאטרון, וגם תרבות של שתייה ואכילה (באכחנליה, על שם בכחוס, התאום הרומי של דיוניסוס), במקום כזה, לא ייתכן שהיין לא ישמח לבב אנוש, לא ככה?
במערב אירופה כבר למדו להעריך את יקבי הבוטיק היווניים, בהם מכינים יין מזנים מקומיים ייחודיים, לעיתים בשילוב עם זנים יותר מוכרים. בלונדון, כך סופר לי על ידי מומחית היין אורית גרינבוים לירון, היין היווני הוא להיט ענק.

אם עקבתם אחרי #סיפורי_אוויה שלי בפייסבוק ובאינסטגרם, ואתם מתכננים את הביקור שלכם באי הנפלא הזה, קבלו המלצות לשני יקבים שמתמחים בזנים מקומיים.

בדרכי לכאן, בטיול האחרון ליוון, ביקרתי ביקב TZIVANI – יש לבטא זאת "דזיוואני" – שנמצא קרוב מאוד לכלקידה. טכנית, הוא לא באוויה אלא במה שמכונה ה"מיין לנד", אבל מיקומו בסמוך לציר התנועה הראשי אל האי, וכן יופיה של הדרך אליו, מצדיקים סימון שלו על המפה.
בינינו, לא משנה אם אתם נוסעים מאתונה לאוויה, לסלוניקי, לדלפי או לפיליון הרשו לעצמכם סטיה קטנטנה מהאוטוסטרדה E75, ומיד תמצאו את עצמכם בלב הכרמים.

הגענו לשם ביום ראשון, בו רוב היקבים אינם מקבלים קהל. חבורת כלבים מנומנמים קיבלו את פנינו. לא הצלחנו להבין אם סגור או פתוח, כשלפתע נפתחה הדלת ואיש נטול חולצה יצא לקראתנו. פתוח? שאלתי, והוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש ואמר, בשבילכם אני פותח, אבל חכו רגע, אני הולך הביתה, לשים עלי משהו. הוא נסע משם והשאיר אותנו לבד ביקב, שהיה פתוח וכל הבקבוקים על המדפים היו במרחק נגיעה, ואנחנו המתנו בסבלנות עד שיחזור. כשחזר אחרי כרבע שעה, סיפר לנו שהיה ער עד שבע בבוקר, כי בליל אמש התקיימה במקום חתונה והחוגגים סירבו לעזוב את המקום. אין פלא, האתר מרהיב. גם אני הייתי שמחה להתחתן במקום כזה. למרות עייפותו, לקח אותנו לסיבוב ביקב, הראה לנו את ה"מוזיאון" שהוא בעצם "חדר פלאות" ובו אוספים שאסף במסעותיו ברחבי העולם, חלקם משעשעים, חלקם מרתקים, חלקם פחות. כשרצינו לטעום יין אמר בצער שאין לו בקבוקים פתוחים. לא נורא, אמרנו, נקנה ונטעם בבית. בחרנו שני יינות לבנים ואחד ורוד, רובם מזנים מקומיים. עשרים יורו, זה מה שהוא ביקש מאיתנו. עשרים יורו לשלושה בקבוקים.
והיין, איך הוא? סבבה לגמרי. ממש ממש סבבה. כיפי, קליל, בדיוק מה שצריך כדי ליהנות מערב קיצי מתחת לעץ התות בכפר. או הדולב. או התאנה. כשהיין הטעים עולה לראש, זה באמת לא משנה.

בהמשך השהות שלי פה, לא ויתרתי על ביקור ביקב ווריניוטיס, בכפר יאלטרה, בדרך לקצה הצפוני של האי. אני מחבבת את המקום בזכות הרצינות בה מתייחסים בו לזנים המקומיים, אבל בעיקר בזכות הנוף הנשקף ממנו. יש להם מזל לחבר'ה האלה, התמקמו באחת הנקודות הכי יפות באי, לא פלא שהיין שלהם כל כך שמח וטוב לב.

בווריניוטיס מציעים סיורים ללא תשלום, וגם טעימות בתשלום, המחיר נע בין 6-10 יורו, תלוי כמה יינות תבחרו לטעום. טיפ ממני, תעברו ישר לטעימות. הסיור לא ממש יעניין את מי שכבר ביקר ביקב או שניים בימי חייו. מה שכן עניין אותי היה הרגע בו שני עובדים צעירים התחילו להעמיס קליפות של ענבים שנסחטו על טנדר, סביר להניח שהעבירו אותן לקירור במתקן אחר, בטרם יפיקו מהן ציפורו בסתו, לאחר תום עונת הבציר, כשהענבים הסחוטים מתחילים לתסוס בנחת בחביות. אגב, הסתו הוא עונה נהדרת לבקר באוויה. צבעי השלכת מתערבבים בירוק ובכחול, ואם יהיה לכם מזל להצטרף לאחת הקבוצות של טריפולוג'י, תוכלו לחוות חגיגת ציפורו אמיתית ומשכרת. כיתבו לי בתגובות ואשלח לכם בשמחה פרטים על הטיולים הקצרים והנהדרים האלה.

טעימות היין מתקיימות בישיבה במרפסת, מול הנוף היפהפה, ואני רושמת את השמות של הזנים שמהם נוצרו היינות שמוגשים לנו:
אייד'אני ומונמבאסיה, אסירטיקו ומלאגוזיה, וראד'יאנו ומאברו קודורה. אולי השם אסירטיקו נשמע לכם מוכר, זהו אחד הזנים היווניים הידועים והוא מאפיין במיוחד את סנטוריני. בווריניוטיס מתגאים בכך שהאסירטיקו שלהם שני באיכותו רק לזה של סנטוריני, בזכות הקרקע הוולקנית והמים הגיאו-תרמיים בצפון האי.

והיין, איך הוא?
אהבתי את המת'אה הלבן, שהוא שילוב של אייד'אני ומונמבאסיה, ויותר ממנו אהבתי את האיאמה הלבן, שמעורבבים בו אסירטיקו ומלאגוזיה.
אהבתי גם את המת'אה הורוד, כל כך בהיר שהוא כמעט זהוב, שיש בו שילוב של מונמבסיה עם מאברו קודורה, וגם את האיאמה הורוד, שהוא מאה אחוז וראד'יאנו.
מבין האדומים, רק האיאמה, שהוא שילוב של אסירטיקו עם סירה, היה לטעמי.
אבל נראה לי שקלטתם אותי, ליבי טוב ביין וכשהיין הטעים עולה לראש, זה לא באמת משנה לי איך קוראים לו ומאיפה הוא בא.

ובחזרה לדיוניסוס: מוזמנים ומוזמנות לקרוא עוד על הקשר בין הפולחנים שלו לתיאטרון בפוסט "מילה ביוונית: מטאמורפוזה",
וגם כאן, באתר המלא בתוכן נדיב ומעמיק של ידידי, מדריך הטיולים ד"ר גילי חסקין.

לשתף זה חלק מהכיף
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

התאנים המתוקות ביותר בעולם

אריית התאנים באוויה, האי היווני השני בגודלו, בעיצומה, ואנחנו יוצאים למסע בין המטעים. לפני מאה שנה בערך, הפליטים שהגיעו מאסיה הקטנה הביאו איתם את התאנים

שובה של הדמוקרטיה: 24 ביולי 1974

  חמשת הימים שבין 20 ביולי ל -24 ביולי 1974 היו הסוערים והמכריעים ביותר בהיסטוריה היוונית המודרנית. הפלישה הטורקית לקפריסין, קריסת החונטה הצבאית, והולדת הרפובליקה