סלוניקי בחורף: פסק זמן מענג וכה קרוב

סלוניקי היא יעד מושלם לבריחה עירונית קצרה ומענגת, בייחוד בחורף. חופשה קצרה בתחילת נובמבר הולידה כמה טיפים והמלצות שממש כדאי לכם לשמור, כי מתישהו תהיו בעיר והם ישדרגו לכם את החוויה הרבה מעל לטיול הסטנדרטי.

אני ילדה של חורף. נולדתי בינואר בואכה טבת, ובאופן מסורתי – אני לא עושה תוכניות ליומולדת כי ממילא צפוי לרדת גשם, ולמי יש כוח לתכנן תוכניות בקור הזה?

טוב נו, על מי אני עובדת. הקור והגשם הם הרי תירוץ עלוב ביותר, ומתי הם הפריעו לי לעשות משהו?

נראה שאת הסיבה לחוסר הרצון לארגן לעצמי מסיבות אני צריכה לחפש במקום אחר. כי כשזה מגיע לתכנון טיולים – אני פורחת ומלבלבת, בכל מזג אוויר. לא רוצה לפתוח פה לשטן, אבל איכשהו יוצא שמזג האוויר – לרוב – לטובתי.

נזכרתי בזה השבוע, כשקפצתי עם יובל לשלושה ימים בסלוניקי, כי רציתי להיות בטוחה שבחרתי את המקומות הכי מתאימים לקבוצה שתבוא איתי לשם בשבוע הבא. שרוטה, אמרתי לכם. מזל שזה קרוב וששלושה ימים הספיקו לי לקפוץ ולחזור עוד לפני שהספקתם להגיד "בדיקת קורונה".

התחזית גמגמה משהו על שני ימים של שמש ויום אחד של גשם, בסבירות של 100%. ואכן, אחרי שני ימים של שמש נעימה ומלטפת, הגיע הגשם. ובאותה מידת וודאות שבה הגיע, כך גם המשיך הלאה כעבור שעות ספורות, שאותן ניצלנו לביקור בשתי גלריות מעלפות שממוקמות בתוך בתי מידות מרשימים מהמאה הקודמת. עד שסיימנו לבקר בשתי התערוכות, השמש חזרה.

תעתועי מזג האוויר, בקטע טוב

ולמה אני מספרת את כל זה?

כי יש משהו מאוד מתעתע בתחזיות מזג אוויר ובהנחות המוקדמות שלנו על מה שעשוי להיות. נדמה לנו שאנחנו יודעים בוודאות, ואנחנו לא. וברווחים של חוסר הוודאות, ממתינים לנו קסמים שלא יכולים להתרחש כשאנחנו יודעים הכל.

כמו, למשל, הביקור בגלריות האלה שהיה כל כך מפעים ומרגש, ובאחת מהן גיליתי תערוכת צילום יפהפיה שמוצגת בה במסגרת הביאנלה לצילום, והחדשות הטובות הן ששתי הקבוצות שאוציא לסלוניקי בקרוב – גם זו של נובמבר וגם זו של דצמבר – יזכו לבקר בה, לפני שהיא תינעל.

או, בר קוקטיילים משגע שנכנסנו אליו לארוחת צהריים וגילינו שהמטבח שלו מוציא מנות מהמשובחות בעיר, והחוויה שהוא מעניק כל כך חמימה ועוטפת, שבכל מזג אוויר יהיה נעים להיכנס ולהעביר בו כמה שעות.

והמים במפרץ, שנצנצו לעומתנו בעליזות מיד כשיצאה השמש.

והאולימפוס, שהתנשא מעבר למפרץ בנון שלאנטיות, אחרי שהגשם שטף את כל האבק שהסתיר אותו מעינינו.

והאיש שהאכיל את היונים מכף ידו בכיכר הגדולה של העיר.

ובכל זאת, מה לגבי מזג האוויר? לא יהיה קר בנובמבר ובדצמבר?

בינינו, מנין לי לדעת? ייתכן שיירד גשם, ייתכן שתהיה רוח, אולי יהיה קר, אולי חם, ויותר סביר שהשמיים יהיו כחולים, כי ביוון יש 250 ימי שמש בשנה.

ומה אני כן יודעת? שסלוניקי בחורף, היא עיר מהממת.

במקום החום והלחות שמאפיינים אותה בקיץ, החורף מאפשר ליהנות מהיופי שלה בנעימות. כשהולכים ברחובות יש מספיק שמש, ובערב כבר צריך להתעטף במשהו קצת יותר חם. הגשם שוטף את האבק וההשתקפויות בשלוליות מפתות אותנו לצלם אותן ללא הפסקה.

בגינות הסודיות של העיר, וגם על מורדות האולימפוס שאליהם ניסע ליום תמים, צבעי השלכת חוגגים.

החללים של המסעדות שבחרתי מעוצבים בצורה כל כך מזמינה, שלא נרצה לצאת מהם, ואז ממילא למי אכפת מה מזג האוויר בחוץ.

העיר אינה מוצפת תיירים, ובשום מקום אנחנו לא צריכים להיזהר שלא ידרכו לנו על הרגליים.

בשווקים יש שפע מסחרר של פירות קיץ וחורף גם יחד, הצבעים והטעמים עולים לי לראש.

ואם בכל זאת יהיה קר וגשום מדי, תמיד אפשר להתפנק באיזה בית קפה עד יעבור זעם, או לקרוא לאוטובוס שעומד לרשותנו למשך כל הטיול, והוא יקפיץ אותנו ממקום למקום, ככל שרק נבקש.

סלוניקי היא יעד מושלם לבריחה עירונית קצרה ומענגת, בייחוד בחורף. את המקומות שהחלטתי לכלול בטיול, אני שומרת בסוד, כי אני רוצה שההפתעה למטיילות תהיה מושלמת (ואגב, נותרו מספר מקומות לדצמבר, והקבוצה של נובמבר מלאה). ואם לא מסתדר לכם לבוא איתי (בינתיים, בינתיים), יש לי כמה טיפים והמלצות שממש כדאי לכם לשמור, כי מתישהו תהיו בעיר והם ישדרגו לכם את החוויה הרבה מעל לטיול הסטנדרטי.

זה מלון? זה B&B? זה קרוואן!

אני אוהבת מקומות לא יומרניים. כאלה שבמבט ראשון אין בהם שום הבטחה, במבט שני הם מקיימים את כל מה שלא הבטיחו ובמבט שלישי אני מתאהבת בהם לנצח. במקרה של קרוואן, המרחק מהמבט הראשון לשני הוא כגודל המרחק בין ההיתקלות הראשונה בהם ברשת, לבין המפגש האמיתי הראשון. והזמן שעבר בין המבט השני לשלישי הוא הזמן מהרגע שנכנסנו ללובי ועד הרגע שנכנסנו לחדר.

במבט ראשון, זהו מקום שקורא לעצמו B&B, ההמלצות עליו מרקיעות שחקים ומהתמונות באתר שלו משתקף מין עיצוב אקלקטי שמפליא לשלב בין איקאה לבין אוצרות משוק הפשפשים המקומי.

במבט השני כבר מבחינים באנרגיה השמחה והנעימה של המקום. צוות חייכן, אינטליגנטי ומקצועי, שאין בעיה שהוא לא מתנדב לפתור עבור האורח, גם כשזו אינה בעיה בתחום אחריותו. בתוך דקה הרגשתי אורחת רצויה שהמארחים שלי יעשו הכל כדי שאיהנה מהשהות אצלם. זהו גם השלב בו אני מתחילה להבחין בפריטי העיצוב שהתקבצו להם בחינניות ובלובי שנראה כמו בית קפה שכונתי שהייתי שמחה לרבוץ בו כל היום, אלמלא היתה לי משימה למלא.

ובמבט השלישי? החדר הקטנטן מאובזר בדיוק שכמוהו לא ראיתי כבר זמן רב. יש מקום לכל התיקים והמזוודות, ולא על הרצפה; שידת מגירות נוחה שקל מאוד להניח בה דברים; מיטה נעימה ובה מצעים צחורים ומלטפים; ולא פחות משלוש דלתות שכל אחת מהן יוצאת אל גזוזטרה שממנה נשקף נוף מעט שונה.

אחר כך, בשיחה עם יורגוס, יזם סלוניקאי צעיר שעומד מאחורי המלון, כל החוטים מתחברים. הוא רצה מין נווה מדבר בלב העיר, כזה שמרגישים בו בבית, לקח בניין דירות ועיצב אותו בהתאם. הוא קרא למלון שלו "קרוואן" משום שמכל חלון כמעט אפשר לראות את בניין הקרוואן סאראי ששימש שיירות בתקופת הכיבוש העותומאני בעיר. זה בניין ענק, שהיה בו מקום לגמלים ולסוסים, לבני אדם ולכל הסחורות שלהם, ולאחר שהטורקים עזבו את העיר הוא שימש כבית העירייה הראשון שלה. בצמוד אליו, נשקף אלינו מסגד חאמזה ביי, שהיה המסגד הגדול ביותר בסלוניקי וננטש כשהיוונים הפכו אותה לשלהם. בעודנו אוכלים את ארוחת הבוקר היוצאת מן הכלל שהמלון מציע, יורגוס מראה לנו בגאווה את כרזות הוינטאז' שמעטרות את הקירות, כל אחת מהן מייצגת תקופה אחרת בתיירות של יוון. הוא מספר על התשוקה שלו לפריטי וינטאג', עד לרמת טלפון החוגה שיש בכל חדר. מסתבר שהיה צריך להרכיב לכל טלפון כזה קרביים דיגיטליים, כי היום אין כבר תקשורת אנלוגית כמו פעם. הוא נותנן לנו לטעום מרקחת עלי ורדים שסבתו הכינה, ומספר לנו על חוויות מטיול שערך לתל אביב יפו. כשאני מספרת לו שאני מכירה את העיר וההיסטוריה שלה היטב ומאתגרת אותו להמליץ לי על משהו "למתקדמים", הוא שולח אותי לגלריה שמתברר שמוצגת בה תערוכת צילום מהיפות והמרגשות שראיתי. בחור כלבבי, יורגוס. הוא שייך לזן הנדיר של המארחים המחוננים, שיש להם יכולת יוצאת דופן להיכנס ללב של האורחים ולהפוך אותם לחברים שחוזרים שוב ושוב. יש רק בעיה אחת עם המלון שלו: הוא קטן מדי בשביל שאפשר יהיה להביא אליו קבוצות. מצד שני, הוא מספיק גדול בשביל שאפשר יהיה לבוא אליו בחבורה של כמה זוגות, שרוצים לחקור יחד את העיר.

בגוגל: The Caravan B&B Thessaloniki, ואל תשכחו למסור ד"ש ליורגוס.

התצפית הכי יפה בעיר

יש מקום אחד שכולם מכירים אותו כנקודת התצפית הכי יפה על העיר. זהו מגדל טריגוניון שנמצא בעיר העליונה, בפינה הצפון מזרחית של חומת העיר העתיקה. לרגלי המגדל יש מרפסת, שעד לאחרונה היתה נקודת התצפית המוצלחת ביותר. אלא שמאחורי המרפסת יש חומה, ומשמאלה המגדל, כך ששדה הראייה ממנה, גבוה ורחב ככל שיהיה, לא מספק תמונה של 360 מעלות. עד לביקור האחרון, הסתפקנו בזה, וכי איזו ברירה היתה לנו? החדשות הטובות הן שהחל מהקיץ האחרון, בכל יום בין השעות 08:00-15:00, הכניסה למגדל פתוחה ואפשר לעלות עד למעלה ולראות משם את העיר ב- 360 מעלות. 3 יורו בלבד וכל הנוף הזה פרוס לרגליכם. ביום לא הכי טוב רואים מפה את האולימפוס, ביום טוב אפילו זאוס בא לבקר.

שתי אזהרות:

  • המדרגות. הן ענקיות! אין קשר בינן לבין הנדסת אנוש ראויה לשמה. ככה זה כשבונים ביצורים עבור חיילים מדומיינים, קלי רגליים. טיפ: קחו אותן לאט, וקחו נשימה בין אחת לשניה. הן לא רבות והן לגמרי שוות את המאמץ.
  • השמש. קצת מצחיק שאתר כל כך יפה פתוח בשעות שבהן השמש בעיניים. אבל כמו שאתם רואים מהתמונות, התגברנו גם על זה, מה שמחזיר אותי לאור הנפלא של החורף, שרק בו יוצאות תמונות כל כך יפות של העיר.

במפות גוגל: Trigonion (Chain) Tower.

שלושה בתי קפה – שלושה סיפורים

תרבות הקפה בסלוניקי היא סיפור גדול. יש בה לא מעט בתי קפה של הגל השלישי, בצד בתי קפה על הטיילת עם הנוף הכי יפה, וגם כמה מקומות עם קטע מיוחד.

הקפה על גג החמאם

בצמוד לביי חמאם – עוד שריד מהתקופה הטורקית, המכונה גם "מרחצאות גם העדן" – יש בית קפה שאפשר לעלות אל הגג שלו ולדמיין את המתרחצים שלמטה, אילו רק החמאם היה פתוח. המראה מרהיב. ישבנו למנוחה קלה מהטיול הארוך שעשינו באותו היום והשבנו את נפשנו בקפה ובמיץ רימונים. בגוגל: Old Bath Café.

הקפה החברתי

מספר צעדים משם, קפה באסטה מציג שלט בכניסה, בו כתוב כמה כוסות קפה הם מעניקים היום בחינם. הם מכינים קפה מצויין ומציעים ללקוחות לשלם עבור כוס קפה נוספת, שאותה יתנו למי שאין לו יכולת לקנות לעצמו כוס קפה. נעים לשבת שם ולהתבונן על העוברים והשבים, לשתות קפה ולראות איך, בזכות תרומה צנועה של שני יורו, עוד כוס קפה נוספה לשלט בכניסה.

הקפה המעולה במדרחוב – אחד המשובחים בעיר

לב העיר מרושת במדרחובים אלגנטיים ונעימים. קל לטעות ולחשוב שכל המקומות שם מסחריים לעייפה, למעשה יש ביניהם מקומות מדליקים ובאיכות גבוהה מאוד. איקטינו, בין כנסיית אגיה סופיה לבין רחוב צימיסקי, הוא אחד השיקיים שביניהם. ואלניו, אחד מבתי הקפה של הגל השלישי, מתהדר בתערובות מיוחדות ובציוד למקצועני קפה. האספרסו שלהם כל כך טוב, שאנחנו מצטיידים בפולי קפה הביתה.

בגוגל: Valenio. התמונות נלקחו מעמוד הפייסבוק של בית הקפה, שהוא עמוד מדליק ומעורר כשלעצמו, ממש כמו קפה.

אוזריה עם מוסיקה, הרחק מן ההמון הסואן

למעלה למעלה, בעיר העליונה, מחוץ לחומות וליד מצודת "ידי קולה", ממש הרחק מן ההמון הסואן, נמצאת אוזריה ידי, שמדי ערב מנגנים בה מוסיקה ומגישים בה מבחר עצום וטעים מאוד מהמטבח היווני. הזמנתי מקום דרך גוגל – מין פטנט כזה בעיר שאין בה פלטפורמות להזמנת מקום כמו אצלנו – וכשהגענו בעל המקום אישר שיש על שמנו הזמנה אבל נד לנו בראשו ואמר, חבל שלא דיברתם איתי. כשראינו את השולחן שהקצה לנו בפינה נידחת, רצינו ללכת למקום אחר. לזכותו ייאמר שמצא לנו מקום אחר והיה מאוד יעיל ושירותי. המקום הלך והתמלא, וככל שעינינו הצליחו לראות, האופרציה כולה נוהלה על ידי אישה אחת במטבח ואיש אחד שהיא גם המלצר וגם המארח. כל המנות הגיעו במהירות יחסית, דבר לא נשכח, והכל היה מאוד טעים. אם אתם רוצים לבלות במקום עם מוסיקה שאינה מתחנפת לתיירים, מומלץ בחום לקפוץ לשם באחד הערבים. בגוגל: Ouzery Genti – כן כן, ביוונית כותבים גנטי ומבטאים ידי, מתחרז עם טדי.

הפחמימות הכי מסחררות

ספנקופיטה, פאי תרד, הוא אחד המאכלים האהובים עלי במטבח היווני. שכבות של פילו, וביניהן תערובת של תרד, שמיר, ביצים, גבינת פטה, שום, פטרוזיליה… כל מה שטעים. וזה טעייייים!!! יצאתי לחפש את הספנקופיטה המושלמת, ומה אגיד לכם, זו לא משימה פשוטה! גם לכתת רגליים, גם לטעום ספנקופיטה בכל פינה, גם להסתפק בביס אחד בלבד כי יש גבול לנכונות שלי להקריב בשם המדע, וגם להתבלבל לגמרי מכל השפע הזה. המסקנה: עיזבו אתכם מניסיונות לקבוע איפה הכי טעים. מצאתם ספנקופיטה? היא נראית לכם פריכה ורעננה? קדימה, תתפנקו. מגיע לכם.

מקום אחד, שהגענו אליו במסגרת החיפוש, סחרר לנו את הראש לגמרי. זה היה במדרחוב של אגיאס סופיאס, ותצוגת המאפים בתוך החלל העצום והמעוצב לתפארת, גרמה לנו לשכוח את כל עקרונותינו. מה לא היה שם?  גלוטן, סוכר, למי אכפת? תביאו! למזלנו, הכל מגיע שם ביחידות קטנטנות וחלקנו אותן בינינו. למזלנו היותר גדול, הלכנו כל כך הרבה ששרפנו את כל הקלוריות המיותרות האלה די מהר.

שווה עצירה באמצע סיבוב בעיר. ניתן לשבת בחוץ בלבד. הכי טעימה? הפיצה. כן, פיצה, כן, ביוון. אל תהיו קטנוניים. בתיאבון. בגוגל: Ble – Taste Gallery.

 

נותרו עוד מקומות בודדים לטיול לסלוניקי בהדרכתי, 2-5/12, בחופשת החנוכה. מתאים מאוד לחברות שרוצות זמן איכות משותף, לאמהות עם בנות בוגרות שמפנטזות על טיול משותף, והכי מתאים למי שרוצה פסק זמן קצר, מלא בתוכן, חוויות ומשמעות. כל הפרטים כאן.

 

 

 

לשתף זה חלק מהכיף
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

היום בו היוונים אמרו "לא!!!"

שתי המילים הכי מבלבלות בשפה היוונית הן, קרוב לודאי, כן ולא. מילא שה"לא" היא ביוונית "אוחי", מילה משונה שאין דומה לה בשום שפה; מי שמבלבלת באמת

התאנים המתוקות ביותר בעולם

אריית התאנים באוויה, האי היווני השני בגודלו, בעיצומה, ואנחנו יוצאים למסע בין המטעים. לפני מאה שנה בערך, הפליטים שהגיעו מאסיה הקטנה הביאו איתם את התאנים