28 באוקטובר, יומה של המילה "לא"
שתי המילים הכי מבלבלות בשפה היוונית הן, קרוב לודאי, כן ולא. מילא שה"לא" היא ביוונית "אוחי", מילה משונה שאין דומה לה בשום שפה; מי שמבלבלת באמת היא ה"כן", שביוונית היא "נה". כל כך קל להתבלבל ולחשוב שאומרים לנו לא! ובכן, הנה סיפור שיעזור לכם לזכור מי זו מי.
בפעמים הראשונות שזה קרה לי, צחקתי על עצמי מבפנים עם המשפט "אז תגיד חיובי!", ואז גיליתי שהיוונים מצאו דרך מאוד מקורית לעזור לנו לזכור מי כן ומי לא: יש להם יום מיוחד בשנה, יום שחל בדיוק היום, ושמו "יום הלא" – אוחי!
טוב, זה לא באמת בשבילנו, אבל תודו שזו דרך לא רעה לזכור שכשיווני אומר לך "נה" הוא מתכוון ל"כן", אחרת כבר היה אומר "אוחי". לא ככה?
יום ה"אוחי" הוא היום בו היוונים מציינים את תחילת מלחמת העולם השניה על אדמתם, למעשה הם האומה היחידה שמציינת את היום בו התחילה המלחמה, ולא את היום בו הסתיימה, ובכך הם שוברים פרדיגמה מקובלת בעולם הרחב. היום הזה חל בדיוק היום, כמו מדי שנה ב – 28 באוקטובר. מי אמר למי "לא" ומה פתאום חוגגים את תחילתה של המלחמה ולא את סופה? מסתבר שגם בשבירת פרדיגמות יש היגיון.
היום בו מוסוליני פלש ליוון במלחמת העולם השניה
ב- 28 באוקטובר, 1940, מלחמה עולמית משתוללת באירופה והיטלר כבר עסוק בהכנות לפלישה לברית המועצות. הדבר האחרון שמעניין אותו זו יוון, ועוד פחות מזה הוא מתעניין בשותף הבכיר שלו, מוסוליני. האחרון, שרואה איך חלומו להפוך לקיסר מתפוגג, מחליט לנצל חולשה פוליטית ביוגוסלביה שמפרידה בינו לבין יוון, ולפלוש ליוון.
יוון נתפסה אז כגשר יבשתי שמקצר את הדרך למצרים ומוסוליני חשב שכיבושה יעשה רושם גדול על היטלר ויגרום לו להתייחס אליו קצת יותר ברצינות. הוא בוחר את התאריך בתשומת לב רבה: ב-28 באוקטובר 312 התרחש אחד הקרבות החשובים בתולדות האימפריה הרומית בכלל והנצרות בפרט: קרב גשר מילביוס. קונסטנטינוס עלה עם כוחותיו על רומא, ובטרם ייצאו לקרב זכה להתגלות. הוא ניצח בקרב, ומקובל להניח כי אותה ההתגלות היתה הרגע שבעקבותיו החליט לקבל על עצמו את הדת הנוצרית, החלטה שהובילה להתנצרות האימפריה הרומית כולה והיתה נקודת מפנה היסטורית בהתפשטות הנצרות באירופה. מוסוליני, שכמובן התחנך על האתוס הזה, בחר פעמיים בתאריך 28 באוקטובר לביצוע מהלכים חשובים:
ב-1922 – בעקבות סדרה של הפגנות והתפרעויות אותן ארגן, בחר לקיים ב-28 באוקטובר את "המצעד על רומא" (Marcia su Roma), בו צעדו אלפים מתומכיו אל רומא בדרישה למנותו לראש ממשלה, למרות שבפרלמנט כיהנו רק 35 צירים פשיסטים מתוך 535. המצעד הביא את המלך ויטוריו אמנואלה השלישי למנות את מוסוליני לראש ממשלה.
כעבור 18 שנים, ב-1940 – משוכנע כי בתאריך הזה מזלו הטוב יתייצב גם הפעם לימינו – הוא מחליט כאמור לפלוש ליוון. הוא שולח מכתב ליואניס מטקסאס, ראש ממשלת יוון, ומציב בפניו אולטימטום: תן לי לפלוש לארצך ללא התנגדות, אחרת תהיה פה מלחמה. יש לך שלוש שעות לענות לי. מטקסאס מכנס את הקבינט שלו, אומר בצרפתית, השפה הדיפלומטית של אותם ימים "אלור, סה לה גר" (אם כך, זו מלחמה), ומיד לאחר מכן עולה לשידור ברדיו ומודיע לאומה: "אנחנו במלחמה".
עשרות אלפי, אם לא מאות אלפי יוונים יוצאים לרחובות והסיסמה שלהם היא מילה אחת בלבד: אוחי!!! לא!!!
האיטלקים מגורשים, הגרמנים באים
היוונים מתארגנים במהירות, משיבים מלחמה שערה וכעבור מספר חודשים האיטלקים נסוגים מיוון בבושת פנים. היטלר, שממש לא זקוק להסתבכות הזאת, נלחץ עם הגב לקיר כי הוא מבין שתיכף יתחילו התקוממויות בעוד מדינות כבושות. הוא פולש ליוון, למרות שכלל לא התכוון לעשות זאת מלכתחילה, והפלישה לברה"מ מתעכבת.
בשלב הזה מטקסאס כבר לא בחיים, ראש הממשלה שמחליף אותו מתאבד ביום של פלישת הנאצים וכל ההנהגה היוונית – הממשלה, הפרלמנט ובית המלוכה – נמלטים מיוון ומשאירים את היוונים להילחם בנאצים לבדם. בסופו של דבר, ב-1944, הפרטיזנים היוונים בשיתוף עם הבריטים מסלקים את הנאצים מיוון. זה מאוחר מדי בשביל 60,000 יהודי יוון שנשלחו להשמדה ומאוחר מדי בשביל עוד כ- 430,000 יוונים שמתו בשנות המלחמה, רובם אגב מתו ברעב הנורא ששרר במדינה בתקופה זו.
עוד לא נרגעו הדי ההפגזות, ומלחמת אזרחים פורצת ביוון
כשההנהגה חוזרת ליוון, הלוחמים הפרטיזנים מתנגדים לממשלה – הפאשיסטית לטענתם – ופורצת מלחמת אזרחים, בין אלה שרוצים שיוון תהיה קומוניסטית לבין הממשלה, וכך, היוונים מוצאים את עצמם ברצף של מלחמות עקובות מדם על פני כל העשור הזה, עד 1949. במילים אחרות, סיום המלחמה נגד הנאצים הוא גם תחילתה של מלחמת אזרחים איומה, וכשהאחרונה מסתיימת, היוונים נכנסים לתקופת שיקום ארוכה ומפרכת – של הכלכלה, של החברה, של המדינה, ובעיקר של האמון אלה באלה.
ובכל זאת, כמה סיבות להיות אופטימית
היום אנחנו יודעים שמלחמת האזרחים לא היתה התקופה האפלה האחרונה בהיסטוריה של יוון המודרנית, אחריה הם ידעו תקופות ארוכות של חוסר יציבות ששיאן היה דיקטטורה צבאית אכזרית שנמשכה שבע שנים, עד 1974. בחמישים השנים האחרונות יוון היא מדינה דמוקרטית, כמובן שלא הכל מושלם בה ועם זאת הדמוקרטיה שלה יציבה ובטוחה. וזה עוזר לי להתמלא בתקווה: גם אנחנו, עוד נדע ימים טובים מאלה.
