כשמרקו פולו שכב על ערש דווי, התחננו בפניו חבריו כי יכחיש את השקרים שהפיץ ברבים, אך מרקו קרא בזעם "לא כתבתי דבר זולת האמת, ואין זה אלא החצי ממה שראיתי במו עיני"!
הוא יצא למסעותיו בימים בהם רבים האמינו כי הארץ שטוחה, מוקפת אוקיינוסים, וירושלים נמצאת בדיוק במרכזה. המרחב שבין ירושלים למקום בו אמור להיות גן העדן, הוא מרחב עצום שאנשי המערב עדיין לא חקרו, והאמונה הרווחת היא כי מרחב זה מאוכלס ביצורים אגדיים. כמה קל להפיץ אמונות כוזבות כשאין איש היודע את העובדות! כמה קל להאמין לסיפורים על מפלצות משונות, וכמה קשה להאמין לסיפורים על אנשים רגילים, שחיים בערים רגילות, עוסקים במסחר רגיל, אוכלים אוכל רגיל, מביעים רגשות רגילים.
ברבות הימים, ככל שיותר ויותר אירופאיים הגיעו למזרח הרחוק, נוכחו לדעת כי תיאוריו וספריו מדוייקים, ולהפתעתם הרבה התברר כי הוא אכן לא חשף בפניהם את כל מה שראו עיניו, מפני שחשד בהם שגם ככה יבטלו את דבריו כמעשיות חסרות טעם. ואף על פי כן, אפילו במאה ה-19 עוד היה שמו כינוי לגוזמאים, ותלמידי בתי ספר נהגו להטיח בהם "איזה מרקו פולו אתה!".
מרקו פולו חי חיים מלאי עניין וריגוש. אחרי שהות של למעלה מ-20 שנה בסין חזר לונציה, והופתע לגלות באיזה זלזול מתקבלים סיפוריו. הוא הפך לסנסציה כזאת שברחבי אירופה שמו היה שם נרדף לבדאי וגוזמאי. כמה שנים לאחר שובו, כשגנואה הפכה לכוח העולה ואיימה להדיח את ונציה מהשליטה בנתיבי המסחר, הוא הצטרף לצי של ונציה במטה להשיב מלחמה. הוא נפל בשבי הג'נובזי, ושם, בתא הכלא, פגש את רוסטיצ'לו איש פיזה, שזיהה את הפוטנציאל האדיר של סיפוריו והכריח אותו להכתיב לו אותם. הספר שיצא הפך להצלחה מסחררת בין לילה, וזה עוד לפני המצאת הדפוס. על פי ההיסטוריון ג'ון לארנר, שפרסם את אחד הספרים הטובים ביותר על מרקו פולו (Marco Polo and the Discovery of the World) ייחודו של מרקו אינו טמון בעצם המסע, הוא הרי לא היה האירופאי היחיד שיצא למסעות, אלא בעצם העובדה שתיעד את מסעו בספר.
היום הוא נחשב לגיבור תרבות. ספרו נמכר עדיין בעשרות אלפי עותקים בכל שנה. מחקרים על מסעותיו, סיפוריו ותפישת עולמו ממשיכים להתפרסם בכל שנה באוניברסיטאות ברחבי העולם.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור שלו על הדרך בה סיפורים פועלים עלינו, ועל היכולת שלנו להבחין בין "אמת היסטורית" לבין סתם "סטורי"? ומה הקשר בין המילים הללו?
נתחיל בהִיסְטוֹרְיָה, מילה שהגיעה אלינו מהשפה היוונית, ומשמעותה "חקירה ותיעוד". הרודוטוס קרא בשם "היסטוריה" לספרו שתיעד את מלחמות פרס-יוון במאה החמישית לפנה"ס, וכך הפכה המילה לנפוצה ברחבי העולם.
ביוונית, המילה "היסטוריה" הפכה, במרוצת הזמן, להיות הניגוד של המילה "מיתוס", שפירושה סיפור, כזה שאולי התרחש במציאות ואולי לא (אם כי בעת העתיקה, היוונים האמינו בנכונותם ההיסטורית של סיפורי המיתולוגיה ובקיומם של האלים. אנחנו למדים על כך מכתבים של חלק מהפילוסופים היווניים הגדולים וגם מתיעוד היסטורי של מאורעות אמיתיים).
המילה האנגלית "Story", סיפור, התפתחה מן המילה היוונית היסטוריה, מה שמרמז לנו כי בשפה האנגלית, כל הסיפורים נחשבו לכאלה שהתרחשו באמת, נראטיבים של אירועים אמיתיים שבהם השתתפו אנשים אמיתיים. עד המאה ה-16, לא היתה הבחנה בין פיקשן לבין תיעוד היסטורי. כשקהילה התיישבה סביב המדורה, או סביב האח, ומישהו ביקש "ספרו לי סיפור", זו לא היתה בקשה לסיפור דימיוני ממוחו הקודח של המספר. מה שהם ביקשו למעשה היה "ספרו לנו משהו היסטורי על עצמנו".
הסיפורים האלה שימשו כדבק שליכד את החברות האנושיות. הסאבטקסט שלהם הכיל תמיד מוסר השכל שמסמן איך עלינו לנהוג ומהן הנורמות החברתיות הרצויות, שלא לדבר על כך שהיתה בהם אזהרה חמורה לסיכון שלוקח על עצמו גיבור שפועל נגד רצון האל או האלים. הם הפעילו את הדמיון, עוררו את הרגש וגרמו לנו להזדהות עם הגיבור שהמספר רצה שנזדהה איתו.
כשחזר מרקו פולו לונציה, ובפיו סיפורים שלא התיישבו עם העובדות שהיו ידועות עד אז, היה נוח יותר לפטור אותו כטרחן וגוזמאי, מאשר להאמין שכל מה שעשה היה לחקור ולתעד באופן מדוייק את אשר ראה – בדיוק כמו היסטוריונים רבים לפניו ואחריו.
ומהן העובדות שהיו ידועות עד אז? לא הרבה לפני תקופתו של מרקו, חוו אנשי המערב את המונגולים והטטרים כפולשים אכזריים ונטולי רחמים. נזירים שהגיעו לקארקורום, המקום בו ישב ג'ינגיס חאן, תיארו אותה כמקום עלוב ואת אנשיה כיהירים וכוחניים. והנה בא הינוקא הזה מרקו פולו ומתאר את קובלאי חאן כאציל, צדיק, נבון, את ממלכתו הוא מתאר כמקום שתרבותו נעלה, עם ערים בנויות לתפארה ובחומותיהן תריסר שערים, וכל פרבר שלהן גדול מונציה – ולזה הוא מצפה שיאמינו?
האם ניתן לקבוע כי כל תיעוד היסטורי הינו נאמן למציאות? ודאי שלא.
וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם, "ההיסטוריה תהיה נדיבה אלי, כי אני מתכוון לכתוב אותה", והאמירה "את ההיסטוריה כותבים המנצחים" נהוג לייחס ליוליוס קיסר. מאחר שהיסטוריה נכתבת על ידי בני אדם, לא ניתן לנתק אותה מהשקפת עולמם הערכית ולא ניתן לדעת בוודאות האם מטרתם לקדם אג'נדה כזאת או אחרת. כשאנו בוחנים תיעוד היסטורי כלשהו, מוטב אם נשאל את עצמנו מיהם הקולות שהושתקו בשם הנראטיב, ומה משמעות הדבר לגבי אמינות הסיפורים שההיסטוריה הזאת מספרת לנו.
בתמונות: סמרקנד, בוכרה וחיווה. הן לא נראו ככה בזמן שמרקו פולו ביקר בדרך המשי, אם בכלל ביקר בה, ועם זאת הן עומדות על תילן כבר כמה מאות שנים, ומציתות את הדמיון בכל ביקור מחדש. הרבה שיירות עברו בדרך המשי מאז, היא כבר מזמן ירדה מגדולתה לטובת נתיבי הסחר הימיים ובהמשך אלה האוויריים.
ומה האמת לגבי מרקו פולו? גם היום יש היסטוריונים שחלוקים ביניהם לגביו, יש כאלה שטוענים שכלל לא הגיע לסין (כמו בשיר של הגשש החיוור, הוא בילה "עם גברת שוורצמן בסמטה שמימין/ מה שניהם עשו ביחד לא קשה להאמין") ויש כאלה שאומרים שאולי הגיע, אבל אין ספק שספריו מרובי גוזמאות ואינם ניתנים לאישוש על ידי תיעוד היסטורי אחר.
על פי חברי זאביק רילסקי, המתמחה בתרבויות מזרח אסיה, יש דיון מרתק ומעמיק בשאלה "האם הוא בכלל היה שם", מאחר ששמו וכינויו מעולם לא נחשפו בסינית. אותי זה מאוד מסקרן, כי כשאני חושבת על זה, גם המלחמות בין היוונים לפרסים במאה החמישית לפנה"ס, אלה שתועדו אצל הרודוטוס, כמעט שאינן מוזכרות אצל הפרסים. האם זה אומר שלא התרחשו? אני מעדיפה להאמין באפשרות שהתרחשו, ושהסיבה להיעדר התיעוד לגביהם היא מפני שתרבויות המזרח, שלחלקן היתה עליונות על פני המערב במשך אלפי שנים, פשוט לא כל כך התרשמו מהיוונים ומהוונציאנים, אותם וודאי ראו כמשתייכים לתרבויות קטנות וזניחות, ולכן לא טרחו לתעד אירועים שהיו קשורים בהם.
זאביק מוסיף עוד טענה מעניינת, על כך שהחשיבות העליונה היא בהפיכת סיפוריו של מרקו פולו לספר שדחף את אנשי הרנסנס לסקרנות, חיפוש ותגליות. לדבריו, הספר המרגש מכולם הוא זה שמצוי בספרד, ובשוליו הערות בכתב ידו של קולומבוס, שניסה לחקור את המרחק בין ונציה לבייג'ינג. עוד פרט מעניין נוסף הוא שהספר מעולם לא תורגם לעברית, ובכל זאת, כולנו יודעים מי היה מרקו פולו. כי סיפורים, כמו שאומר רוברט מק'קי, תמיד היו ותמיד יהיו הדרך הטובה ביותר להפיץ רעיונות בעולם.
הטיולים הבאים לאוזבקיסטן ייצאו בחודש ספטמבר 2022, ואני כבר מתרגשת בטירוף:
טיול לאוזבקיסטן עם החברה הגיאוגרפית, 12-22/9.
טיול לאוזבקיסטן לנשים בלבד, עם "בית החוויות של סורנגה", 26/9-3/10.
בתמונות: ארכיטקטורה מרהיבה, המיטב של דרך המשי ומטעמים מקומיים באוזבקיסטן.
