אורלי פינקלמן

התאנים המתוקות ביותר בעולם

לפני מאה שנה בערך, הפליטים שהגיעו מאסיה הקטנה הביאו איתם את התאנים המהוללות של סמירנה (איזמיר), כדי לנטוע אותן במולדת החדשה-ישנה. היום, התאנים הללו הן ענף ייצוא שתושבי האי מתגאים בו.

אריית התאנים באוויה, האי היווני השני בגודלו, בעיצומה, ואנחנו יוצאים למסע בין המטעים.
לפני מאה שנה בערך, הפליטים שהגיעו מאסיה הקטנה הביאו איתם את התאנים המהוללות של סמירנה (איזמיר), כדי לנטוע אותן במולדת החדשה-ישנה. כדי לשמור על הייחורים הרכים, נעצו אותם בתוך תפוחי אדמה. הייחורים הללו הפכו להיות הבסיס לענף ייצוא שאוויה מתגאה בו עד היום, תאנים לבנות מיובשות שאין כמותן למתיקות ולבריאות.
בהרים של צפון האי, מטעי התאנים שוכנים בסמיכות למטעי הפיסטוק, ובקיץ כולם עוטים עלווה ירוקה. בין העצים נראים העובדים, הם אוספים את התאנים הבשלות מהקרקע מיד לאחר שנפלו מהעץ ומניחים אותן לייבוש על יריעות בשמש. בהמשך, משטחי עץ עמוסים פרי נערמים על גבי הטנדרים שלוקחים אותם להשלמת הייבוש בתנורים.

באחד המטעים, אישה בת למעלה משמונים יושבת וממיינת את הפירות, מסדרת את היפים שביניהם על המשטח. רדיו טרנזיסטור מנגן לה נעימות עצובות שמקורן בסמירנה. אבות אבותיה שהגיעו מסמירנה, היא מספרת, רצו להתיישב באזור כי חשבו שיוכלו להקים מפעל לרהיטים ולהשתמש בעצי האגוז שבסביבה. באסיה הקטנה הם הרי היו סוחרים ובעלי מלאכה, לא חקלאים. אלא שלמדינה היו תוכניות אחרות, כריתת עצים לתעשייה לא היתה אחת מהם, וכך מצאו את עצמם הסוחרים לשעבר חקלאים בהווה.
המטע ירוק וכך גם סביבתו הקרובה, רק באופק הרחוק מבחינים בעקבות השריפה האיומה שהתחוללה כאן לפני כשבועיים. הריח של השריפה, היא מספרת, העלה אצלה זכרונות מהקטסטרופה של סמירנה.

עד 1922, סמירנה היתה אחת הערים העשירות באירופה, תושביה היו בעיקר יוונים וארמנים. במלחמת יוון-טורקיה היא היתה יעד להשתלטות יוונית, לאחר מכן הטורקים תבעו עליה בעלות בחזרה, ולאחר שהצליחו להשתלט על העיר, פרצה בה שריפה שבערה במשך תשעה ימים. עשרות אלפי יוונים וארמנים נהרגו, מאות אלפים נמלטו כשרק בגדיהם לעורם, עלו על ספינות והגיעו בהן ליוון.
אין סיכוי שהאישה הזאת היתה בסמירנה, ובכל זאת, השריפה הזאת צרובה בתודעתה, הסיפורים משם זורמים בדמה, היא חיה אותם כאילו היתה שם בעצמה, מן הסתם ינקה אותם עם חלב אמה. כרוניקה של אסונות מחרידים שנצרבים בתודעה הקולקטיבית של עם, בדיוק כמו אצלנו.
הסיפור מעורר בנו רגשות עזים. היא מבחינה בסערת הרגשות ומפצירה בנו לקחת לעצמנו תאנים מתוקות מהמטע שלה ומנחמת אותנו: אל תדאגו, בדיוק כמו אז, גם עכשיו אנחנו חזקים, נקום על הרגליים ונמשיך הלאה.

 

 

מתכננים טיול לצפון האי אוויה? כאן יש עוד המלצות נהדרות

 

לשתף זה חלק מהכיף
תוכן עניינים

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

כשהאמת סותרת את הנראטיב המדומיין

ביום בו חזרו ראשוני החטופים במסגרת העיסקה, היה נדמה שהזמן עמד מלכת, כאשר חיכינו להם שיחזרו הביתה. נדמה שכולנו שמחנו והתרגשנו עם המשפחות שזכו לפגוש

האשטאגים, בשביל מה זה נחוץ?

להאשטאגים תפקיד כפול: הם גם מעבירים מסר וגם מסייעים למצוא עוד פוסטים שמכילים אותם. כל מי שרוצה לתרום להסברה הלאומית, להשגת אשראי מדיני וגיבוי למדינת

יש טיולים והרצאות שמתמלאים עוד לפני שאני מספיקה להגיד "קלימרה".

שווה להירשם לניוזלטר שלי.
דילוג לתוכן