עבר זמן מאז שכתבתי על השפה האהובה עלי, והשבוע, בדיוק בקו התפר בין הפסקת האש לבין הנסיעה הקרובה שלי ליוון (כן, טיול ליוון! ממש מעבר לפינה, הייתם מאמינים?), פתאום נורא דחוף לי לדבר על מילים של אהבה, חמלה והקשבה.
אמפתיה.
אז מה ההבדל בין אמפתיה לסימפתיה?
שתיהן נגזרות מהמילה פאתוס, אותה ניתן לתרגם בכמה אופנים: רגש, תשוקה, סבל.
אמפתיה, ביוונית עתיקה, ביטאה תשוקה ואהבה פיזית. לימים, התגלגלה למשמעות של "בתוך הרגש" או "בתוך הסבל".
סימפתיה מורכבת משתי המילים "סים" (יחד עם) ופאתיה. כלומר – להרגיש עם.
ההבדל ביניהן הוא בעומק החיבור לרגשות של האחר, ומכאן גם באופן התגובה.
תרזה וייסמן חקרה מקצועות שונים שבהם נדרשת אמפתיה.
היא הגיעה למסקנה שאמפתיה מורכבת מארבע איכויות:
פרספקטיבה;
היכולת לאמץ את נקודת המבט של האחר, ולהבין שמבחינת האחר – זוהי המציאות, זוהי האמת;
היעדר שיפוטיות;
הכרה ברגשות האחר ושימוש בהם לצורך התקשורת איתו או איתה.
כדי להמחיש את ההבדל בין שתי המילים היא משתמשת בדימוי של אדם שנופל לבור חשוך והוא המום וכואב. הוא צועק, הוא קורא לעזרה, הוא לא יכול לעזור לעצמו.
תגובה אמפתית, לדבריה, היא "הי, תנשום, אני יודע מה זה להיות כאן, אתה לא לבד".
תגובה סימפתית היא "יואו, איזו באסה, ממש דפוק שם, נכון? אולי אתה רוצה סנדוויץ'?"
סימפתיה, בניגוד לאמפתיה, מרבה לעשות שימוש במילה "לפחות":
– "בעלי משגע אותי!" – "לפחות את נשואה!"
– "נפל לי עץ על האוטו בסערה" – "לפחות יש לך אוטו!"
– "לא קיבלתי את הקידום שרציתי" – "לפחות יש לך עבודה!"
זה כמובן לא נובע מרוע לב, אלא מתוך רצון לייפות את המציאות ולצייר אותה בצבעים ורודים, לנסות לעודד את רוחו של מי שסובל. אבל בשביל מי שנמצא עמוק בסבל, זה לא מספיק. והאמת היא שלא תמיד אנחנו יכולים לעזור באמצעות תגובה כלשהי. מה שעשוי לעזור הוא חיבור עמוק. משפט אמפתי יהיה, למשל, "אני לא יודעת מה להגיד לך, אבל אני כל כך שמחה שסיפרת לי". כמה צניעות יש במשפט הזה, כמה היעדר יומרה לפתור את הקושי.
לב.
קרדיה מו. הלב שלי.
בשפה היומיומית שלנו אנחנו אומרים לב, אבל איך אנחנו קוראים לרופא של הלב? קרדיולוג. כי "קרדיה", ביוונית, היא הלב שלנו. כן, ביוונית הלב היא נקבה. כמה מתבקש.
את הלב שבתמונה, מעשה אמנות יפהפה שמיד נכנס לי ללב, פגשתי בטרמינל לעיצוב בבת ים.
יש שם בטרמינל חללי עבודה למעצבים, חממה ומשתלה, וגם מפעל שיקומי בשם "הלב הכתום". בכניסה למפעל הוצבה העבודה "הלב הפועם", אותה יצר במיוחד שיר סניור, מעצב בוגר בצלאל, אומן רב תחומי המתמחה בייצור בחוטי ברזל. בשלט המתאר את העבודה נכתב "העבודה ממחישה את הפשטות שבלב האדם". כמו הלב האנושי, גם המפעל השיקומי מחולק לארבעה חדרי פעילות; החלל המרכזי, חלל העבודה, חדר הטיפול וחדר מנהל הפעילות. יחד הם יוצרים דופק ותנועה בחייהם של מתמודדי הנפש שבאים לעבוד בו".
לב. פשטות. חסד גדול.
הקשבה.
כדי להקשיב באופן עמוק ואמיתי, אנחנו זקוקים לאמפתיה וללב פתוח.
כדי ליהנות ממה ששומעים, אנחנו זקוקים לאקוסטיקה טובה.
המילה הקשבה היא אמנם משלנו, אבל את המילה אקוסטיקה, שמקורה ביוונית, איש לא טורח להחליף במילה עברית טהורה. "אקוס" ביוונית זה "אתה שומע?"
אז שומעים? בהרצאה שלי על המוזיקה היוונית והשפעותיה מרחיקות הלכת על המוזיקה המזרחית שלנו, אני מספרת איך גם כאן וגם שם הכל התחיל מאירוע של הגירה טראומטית וחוסר נכונות של הצד הקולט להקשיב באמת. ומהגר, מה הוא בסך הכל רוצה? להשתלב. אלא שגם כאן וגם שם, קבוצות גדולות של מהגרים גילו שזה מאוד לא פשוט. לא פשוט למצוא עבודה, לא פשוט להרגיש שייכים, לא פשוט אפילו להקשיב למוסיקה שאוהבים מבלי שלמישהו יהיה מה להגיד על זה. ואני מספרת איך, גם כאן וגם שם, מתוך הקושי הזה צמחו יצירות מופלאות, ובהדרגה פילסו את דרכן אל הלבבות ואל הבמות.
אתמול, בחצר של אייל וליאורה זלדין באבן יהודה, כל כך נהניתי לספר את הסיפור הזה, וכל כך שמחתי לשמוע בסוף הערב שגם הקהל נהנה מאוד. מוזמנים ומוזמנות לראות ממש כאן מתי והיכן תתקיים ההרצאה הבאה. מוזיקה יוונית, שירים ביוונית, מוזיקה מזרחית והמון שמחה ואהבה בלב.
