1. לא דוחים הזמנה לטברנה.
אם פגשת מישהו והתחלת לדבר איתו, לא יעבור הרבה זמן עד שהוא יזמין אותך לארוחת ערב. בטברנה, לא בבית שלו. הזמנות להתארח בבית אינן שכיחות במיוחד, לא משום שהיוונים ביישנים או מצטנעים, אלא משום שהם רגילים לבלות בחוץ. כלל מס' 1: לא דוחים הזמנה, אלא אם כן אינך רוצה לקבל הזמנה נוספת. גם אם לא ממש בא לך לפגוש שוב את האדם הזה, הנימוס מחייב לקבל את הזמנתו, לפחות פעם אחת.
2. לא מגיעים בדיוק בזמן, וגם לא מאחרים יותר מהמקובל.
יאניס ממליץ להגיע באיחור של 15 דקות לטברנה, ולא להתאכזב אם הגעת לפני כולם, אך בשום אופן אין לאחר יותר מ-15 דקות. התבלבלת? רגע, זו רק ההתחלה.
3. אף אחד לא מזמין לעצמו, המארח מזמין עבור כולם, וכולם אוכלים מכל הצלחות.
מותר לך לומר למארח "אני לא אוהב חזיר, אני אוהב כבש. מה אתה מציע?" וכאן מסתיימת האוטונומיה שלך. רוב היוונים נוהגים להזמין מבחר גדול של מנות ראשונות ועיקריות, אותן הם חולקים ביניהם, כן, גם מנות עיקריות שמוגשות בצלחות אישיות. הכל מקובל לחלוטין. ומה לגבי הכנסת המזלג או הכף שלך לתוך הצלחת הכללית? זה משתנה מקבוצה לקבוצה. איך יודעים מה לעשות? מסתכלים על כל האחרים ועושים כמוהם. אגב, לא מומלץ להתווכח עם מי שמזמין ולטעון שהכמויות מוגזמות, זה קרב אבוד מראש. היוונים אוהבים לראות שולחן עמוס ולא אכפת להם שיישאר אוכל בצלחות. צלחות ריקות עלולות להכניס אותם לחרדות שמא מישהו נשאר רעב.
4. הילחמו עד חורמה על זכותכם לשלם, ואז תרפו ותנו למי שהזמין לשלם על הארוחה.
כאשר מי שהזמין אותך מבקש מהמלצר את החשבון, זה הזמן שלך להתעקש על תשלום הארוחה כולה או לפחות על השתתפות בחשבון (בהנחה שמדובר בארוחה ל 2-4 אנשים. בחבורות גדולות יותר נהוג לחלוק בתשלום). המזמין יתמיד בהתעקשותו לשלם, וגם מצידך תופגן נחישות, עד שייראה לך שהמזמין מתחיל לחוש חוסר נוחות. לא משלמים ולא נותנים למזמין לשלם מבלי להתנגד נחרצות. אחרי הכניעה, מותר לך להגיד "אני אשלם בפעם הבאה", גם אם אין לך שום כוונה לפגוש שוב את האדם הזה.
5. טברנה אינה מקום לביישנים.
שילוב של הומור והבנה זו דרך טוב הלהתמודד עם שאלות שאולי ייראו לך ישירות מדי, במיוחד במהלך ארוחה. לדוגמה: יש לך חבר? חברה? מה הדת שלך? אתיאיסט? מה זה? אה, אז אתה מאמין באלוהים? לא? אז במי אתה מאמין, בשטן? אתה מאמין לביבי? למי הצבעת? למי תצביע? באיזו תדירות אתה מקיים יחסי מין? מה אתה חושב על הומוסקסואלים? כל אלו הן (בסדר, אולי לא כולן בכל מקום) שאלות לגיטימיות בסביבה של טברנה, אז כדאי להיות מוכנים לענות. זה לא רעיון טוב להגיד "למה שאלת אותי את זה?". אם השאלה גורמת לך להרגיש שלא בנוח, מותר לך לענות עליה במעורפל ולהעביר נושא.
מצד שני, נניח שבוערת בך הסקרנות לגבי עניין מסויים, ומי שמולך כל הזמן מעביר נושא. החדשות הטובות: מותר לך להתעקש. אחרי כמה כוסות יין/ ציפורו/ בירה, יש מצב שהטונים יעלו והשיחה תהיה יותר דומה לריב. אין לך סיבה להילחץ, זו פרקטיקה מקובלת והקונפליקט לעולם לא יהפוך לפיזי (אלא אם כן אתם חברים קרובים, אבל זה כבר לסיפור אחר).
6. טברנה אינה המקום לממהרים ולעייפים.
יאניס מסכם בברכה – תיהנו מהלילה שלכם בטברנה, ואז הוא מיתמם: "אה, כן, לא הזכרתי את זה? ארוחת הערב היא בשעה 21:00, לכל המוקדם. 22:00 או 23:00 אינן שעות מאוחרות מדי להתחיל את החגיגה. אותו הדבר לארוחת צהריים. אני אף פעם לא הולך לטברנה לארוחת צהריים לפני 16:00. תפנו את הלו"ז שלכם למשך שעתיים לפחות ותהיו גמישים. 4-5 שעות זה לא משהו יוצא דופן – זו הנורמה עבורי כשאני יוצא עם חברים שלא ראיתי מזה זמן".
ומה דעתי על כל זה?
ברצינות? את מי מעניינת דעתי?
מה שיפה זה התיאור של יאניס את הבילוי עם חבריו היוונים בטברנה.
כשאני באה עם קבוצות של ישראלים, אני חסה עליהם (בכל זאת, למחרת יש עוד יום אינטנסיבי של טיול) ומזמינה מקומות לשעה קצת יותר מקובלת בתרבות שלנו. שמונה, נניח. היוונים דווקא מרוצים מזה, זה מבטיח להם שני סרוויסים לפחות במהלך הערב, כך שהם אף פעם לא מתלוננים.
ונכון, אני מזמינה עבור כולם את המנות וממלאת את השולחן בטעמים שלפחות חלקם חדשים עבור המטיילים, ותמיד נשמעות טענות שהגזמתי ושזה יותר מדי, ותמיד אני אומרת שככה זה ביוון, קבלו את זה באהבה, כמו שזה הוכן והוגש.
וכשאני יוצאת לבלות עם חברים וחברות שלי שהם יווניים, ההרגשה היא שאנחנו כבר מכירים מספיק זמן ויכולים לוותר על התחרות המשונה המכונה "מי משלם יותר". באופן מוזר, בכל פעם שאני משלמת על כל הארוחה אני מרגישה ממש סבבה ולעומת זאת, בכל פעם שמישהו משלם עלי, אני גם מרגישה סבבה. איך זה יכול להיות? לאלוהי הטברנות פתרונים.
ועד שנשב באיזו טברנה על כוסית ציפורו, ונתפרע על מיליון מנות שכל אחת מהן יותר טעימה מהשנייה – מאחלת לכם קאלי אורקסי – Καλή όρεξι – כי אורקסיה (תיאבון) זה ההיפך מאנורקסיה (היעדר תיאבון), ואני, למי שמכיר אותי, בעלת תיאבון בריא מאוד, ובייחוד לאוכל יווני. בתיאבון!
את התשובה של יאניס לשאלה "מה לא ייעשה ביוון" מצאתי באתר Quora, שממש כדאי להכיר.
