אורלי פינקלמן

חגיגה יוונית: 200 שנה לעצמאות יוון

בוקר טוב וברכות לחברי היוונים, שחוגגים היום את יום העצמאות ה-200!

בדיוק היום לפני 200 שנה, פרץ המרד של היוונים נגד העות'מאנים.

וואלה? בדיוק היום? טוב, לא בדיוק… והרי לכם סיפור על הדרך שבה הזכרון הלאומי מעוצב בקפידה על ידי סמלים ורעיונות.

 

 

בוקר טוב וברכות לחברי היוונים, שחוגגים היום את יום העצמאות ה-200!

בדיוק היום לפני 200 שנה, פרץ המרד של היוונים נגד העות'מאנים.

וואלה? בדיוק היום? טוב, לא בדיוק… והרי לכם סיפור על הדרך שבה הזכרון הלאומי מעוצב בקפידה על ידי סמלים ורעיונות.

למעלה מ-400 שנה שלטו העות'מאנים ביוון, עד שבשנת 1821 ליוונים נמאס והם אמרו חלאס, הייתם פה מספיק, עופו.

בעזרת כמה מידידיהם (בעיקר רוסיה, בריטניה וצרפת), הצליחו, אחרי כמה שנים של מלחמת עצמאות עקובה מדם, לקבל הכרה כרפובליקה עצמאית.

ואז היה צריך להחליט: באיזה תאריך יחגגו את יום העצמאות?

החבר'ה מהמאני (חבל ארץ קשוח במיוחד בדרום המדינה) אמרו, נו, זה ברור! 17 במרץ, זה היום בו פטרוס מאברומיכאליס, הביי של המאני, גייס אלפי לוחמים (ומספרים שאפילו הלוחם הנועז מכולם, תיאודורוס קולוקוטרוניס היה ביניהם, אבל זה כבר באמת שייך לסיפור אחר).

אחרים ענו להם, רגע, מאניוטים יקרים, אנחנו לא באמת יודעים מתי יצאתם לדרך, אנחנו יודעים רק מתי כבשתם את קלמטה, העיר הגדולה בה ישב חיל המצב הטורקי, וזה היה, אם איננו טועים, ב – 23 במרץ. אתם לא חושבים שזה התאריך הקובע?

ואז באו החבר'ה מפטראס, העיר בצפון הפלופונסוס, ואמרו, כולכם טועים! ההתקוממות הרחבה, בכל מחוזות יוון, לא החלה לפני שהארכיבישוף שלנו, גרמאנוס, הניף את נס המרד במנזר אגיה לאוורה, ממש ליד עץ הדולב הענק שבחצר, וקרא את הקריאה שהפכה למוטו של יוון – חירות או מוות! זה קרה ב – 25 במרץ וזה התאריך הרשמי, הוא ולא אחר!

תראו, המאניוטים האלה לא פראיירים, נראה לכם שאיזה ארכיבישוף מפטראס יקח מהם את התהילה? הם חקרו ובדקו ואמרו, סליחה? שום נס ושום מרד, בתאריך הזה לא היית בשום מנזר ולא הנפת שום דגל, על מה אתה מברבר?

לא עזר להם. המיתוס שהונצח בזכרון הלאומי הוא על הדגל שהונף מעל מנזר אגיה לאוורה, בקרבת קלאווריטה, בתאריך 25/3. הם ידעו שזה מיתוס, ובכל זאת החליטו שזה יהיה התאריך בו יחגגו מדי שנה את יום העצמאות. והיתה להם סיבה ממש טובה לקבל את ההחלטה הזאת.

במסורת הנוצרית, ה-25 במרץ הוא יום האוונגליון – הבשורה שבה נודע למריה כי היא עומדת ללדת את בן האלוהים. בחשבון פשוט, זה יוצא בדיוק תשעה חודשים לפני חג המולד, ומי שבקיא בנצרות יודע שגם תאריך לידתו של ישוע נבחר בקפידה על ידי ממשיכי דרכו, ואין לו כל קשר לתאריך בו נולד באמת.

וכך, בהיעדר הסכמה על האירוע ההיסטורי שפתח את המרד, הסכימו לבחור באירוע שספק אם בכלל קרה, ולו מפני שאם קרה, הרי שקרה בתאריך הכה משמעותי הזה.

אגב, בתמונה המתארת את אירוע הנפת הדגל, אותה צייר תיאודורוס ווריזאקיס ב-1865, חדי העין שביניכם יבחינו שזהו אינו דגל יוון המוכר לנו. הדגל המודרני אומץ על ידי האסיפה הלאומית של אפידאוורוס כשנה לאחר מכן, משום שהיה צורך בסמל שיאחד תחתיו את כל מחוזות יוון, שעד אז היו לכל אחד מהם דגלים שונים. זוכרים את המוטו "חירות או מוות", אותה קריאה שקרא גרמאנוס באגיה לאוורה? ביוונית זה "אלפת'ריה אי ת'נאטוס" (Ελευθερία ή θάνατος) ואם תספרו את ההברות בביטוי תגלו שהן בדיוק תשע, כמספר הפסים בדגל הכחול-לבן שאנו מכירים.

ועוד מזל טוב מגיע, לחברתי אווגליה שחוגגת ממש היום את יום השם שלה. כן, אם האוונגליון התרחש ב – 25 במרץ, הרי שזהו יום השם של ואנגליס, ואגליס, וכמובן אווגליה. כי אצל היוונים, כל יום הוא יומו של קדוש אחד או יותר, או יום המציין אירוע מיוחד. כל מי שנושאים את שמותיהם של הקדושים, הקדושות והאירועים שמצויינים ביום הזה, חוגגים בו את יום השם שלהם, שלהרבה מאוד יוונים הוא חשוב אפילו יותר מיום ההולדת.

אגב, בתאריך הלידה שלי, 6 בינואר, חוגגים כל הבנים ששמם פוטיס וכל הבנות ששמן פוטיני – על שם הקדושה פוטיני שפירוש שמה הוא אור. מסתבר שאילו הייתי יווניה, יום ההולדת שלי ויום השם היו חלים בדיוק באותו היום.

אווגליה אהובתי, אני מרימה כוסית ציפורו לכבודך ולכבוד ארצך שאני כל כך אוהבת, וסופרת את הימים עד לפגישתנו הבאה.

 

 

 

לשתף זה חלק מהכיף
תוכן עניינים

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

כשהאמת סותרת את הנראטיב המדומיין

ביום בו חזרו ראשוני החטופים במסגרת העיסקה, היה נדמה שהזמן עמד מלכת, כאשר חיכינו להם שיחזרו הביתה. נדמה שכולנו שמחנו והתרגשנו עם המשפחות שזכו לפגוש

האשטאגים, בשביל מה זה נחוץ?

להאשטאגים תפקיד כפול: הם גם מעבירים מסר וגם מסייעים למצוא עוד פוסטים שמכילים אותם. כל מי שרוצה לתרום להסברה הלאומית, להשגת אשראי מדיני וגיבוי למדינת

יש טיולים והרצאות שמתמלאים עוד לפני שאני מספיקה להגיד "קלימרה".

שווה להירשם לניוזלטר שלי.
דילוג לתוכן