"אלוהי, כמה כחול פיזרת כדי שלא נראה אותך!" (אודיסאס אליטיס)
עיצרו רגע, אולי בכלל לא כדאי לכם לנסוע לפיליון
אם יש לכם פנטזיה על חופשה בחוף קסום וסודי, ריק מתיירים, בו לא תעשו דבר מלבד להתהפך מצד לצד, פיליון אינו המקום עבורכם. הסיבה הראשונה לכך היא שיש בו כמה וכמה חופים יפהפיים וכל הקטע הוא לבקר לפחות בחלקם וליהנות מהגיוון בנופים ובחוויות.
הסיבה השנייה היא שאף לא אחד מחופים אלה הינו ריק מתיירים, לא במזרח ולא במערב. ואחרונה חביבה, משום שבשביל חופשת חוף לא באמת צריך להתאמץ, וההגעה לפיליון כרוכה במאמץ. יש חופים נהדרים ונגישים הרבה יותר, מהפלופונז בדרום דרך אוויה במרכז ועד חלקידיקי בצפון.
אם אתם משוחררים מהפנטזיה הזאת, ההמלצות בהמשך מיועדות בדיוק בשבילכם.
כל מי שאי פעם טייל בחצי האי פיליון מכיר את ההתלבטות בין הצד המערבי למזרחי, אבל זו לא באמת התלבטות.
מערב פיליון, האזור שפונה אל מפרץ פגאסיטיקוס ובו נמצאת העיר הראשית וולוס (Volos) וכן העיירות מקריניצה (Makrinitsa) ופורטריה (Portaria), וחוף קאלה נרה (Kala Nera, שפירוש שמו "מים טובים"). לאזור זה הגישה יותר נוחה, ומי שנרתע מנסיעות בדרכים המפותלות יבחר ודאי להישאר בו רוב הזמן. רק בבקשה, אל תתפתו להפוך אותו למוקד של טיול כוכב ולעשות נסיעות יומיות לצד המזרחי. זה "לתפוס את המרובה" וממש לא מומלץ.
מזרח פיליון, לעומת זאת, הוא האזור שהקנה לחצי האי את תהילתו: הוא יושב לחופו של הים האגאי, יש בו גם חופים צרים ובהם מצוקים שיורדים כמעט עד קו המים, גם חופים חוליים וזהובים, והנוף מרהיב ופראי גם יחד. באזור זה נמצאות העיירות זגורה (Zagora), צאגארדה (Tsagkarada), ועוד.
אבל כאמור, אם פעם היתה לי איזו התלבטות, היא התפוגגה לחלוטין אחרי הביקור האחרון.
למה להתמקם במזרח ולמה ללא פחות מארבעה לילות
- הצד המזרחי, שההגעה אליו היא בדרכים מפותלות שלא כל הנוסעים ברכב יעמדו בהן, הוא זה שהקנה לחצי האי את תהילתו. שם החופים היפים ביותר, שם ההר יורד ממש לתוך הים, שם היערות הגבוהים ומטעי הפרי השופעים, שם העיירות הרבה פחות מלוקקות ותיירותיות מאשר בצד המערבי. בקיצור, אין התלבטות.
- ראוי להקדיש לביקור לפחות ארבעה לילות. רצוי אפילו יותר. בפחות מזה תחושו החמצה, כי יש המון מה לראות. הייתי חמישה לילות והצטערתי שלא באתי ליותר זמן. אילו יכולתי להאריך את השהות, הייתי משלבת בין ישיבה ממושכת על המרפסת מול הנוף לבין טיולים בטבע, ובקיץ הייתי מקדישה גם זמן לחופים. אין לכם כך כך הרבה זמן? שימרו את הביקור במקום לפעם הבאה שתגיעו ליוון, כי אתם תגיעו שוב, אין לי ספק.
איפה הכי כדאי להזמין לינה
מכל הסיבות שציינתי בסעיף הקודם, הבחירה המועדפת עלי, בניגוד לדעה הרווחת, היא לשהות על גב ההר, לא על החוף. כך אני נהנית גם מנוף מהמם במיקום שקט ורגוע, גם מגישה נוחה יחסית לחופים האטרקטיביים ביותר, וגם, ככל שמתקדם הקיץ, מאוויר הרבה יותר נעים. כל אחד מהכפרים של גב ההר יארח אתכם בנעימות: Kissos, Mouresi, Tsagarada והכפר המועדף עלי: זגורה Zagora. כן, זו לא טעות, יש כפר בשם זגורה בפיליון, שם שמזכיר באופן חשוד את זגוריה שהוא בכלל חבל ארץ במערב יוון. משמעות השם היא "מאחורי ההרים" או "מעבר להרים", וככה זה ביוון, השמות חוזרים על עצמם עם משמעויות דומות במקומות שונים, מה שמחייב אותנו לוודא היטב לאן אנו מנווטים.
הנוף הכי מרהיב מבחוץ, החדרים הכי צנועים מבפנים: Sunrise View
בחופשתי האחרונה במקום, התארחנו אצל רני ואורלי דולדנר ב Sunrise View ששמו הולם אותו: מי שישכימו קום יזכו לחזות בפלא הזריחה מעל הים האגאי. מהמרפסת המקיפה את החדר משלושה כיוונים ניתן לראות את האצבעות של חלקידיקי מצפון מזרח, כולל הר אתוס, ואת האיים הספוראדיים סקיאתוס, סקופלוס ואלוניסוס מדרום מזרח. הנוף מרהיב, הבקתות מבודדות ושקטות, טובלות בגן יפהפה ובכרם זיתים. החדרים צנועים ובסיסיים. אם אתם מחפשים חדרים מפוארים ומפנקים, זה אינו המקום בשבילכם. בתוך האין פינוק הזה זכיתי לישון שינה עמוקה ורציפה כמו שלא היתה לי מזה חודשים ארוכים. הבקתות מתאימות לזוגות או בודדים בלבד ומתקבלות רק הזמנות לארבעה לילות ומעלה.
במרכז הכפר זגורה, וילות אירוח חדישות, נעימות ועם בריכה צמודה: Gems of Zagora
מתי לבוא
איזה רכב לשכור: לא גדול מדי ולא נמוך מדי.
ניווט: ביי ביי, ווייז
תגידו יפה שלום לווייז, הוא לא ישרת אתכם כאן היטב. שירות המפות של גוגל מדייק הרבה יותר וגם הוא לא תמיד יביא אתכם ליעד. זה המקום לחזור למפות הישנות והטובות ולנווט שיושב ליד הנהג ועוזר לנווט, גם באמצעות שלטי הדרך שכולם כתובים גם באנגלית. וזה הכי המקום להפעיל שיקול דעת. למשל, אם הכביש הסלול מסתיים, אל תתעקשו להמשיך בדרך שלא נראית לכם. מוטב לעצור, לרדת מהרכב ולצעוד קדימה כדי לבדוק את הדרך, או פשוט לחנות בצד ולהמשיך ברגל, אם היעד קרוב.
מה עושים בפיליון
מסלולים רגליים מוצלחים במיוחד
מסלולי ההליכה בטבע הם חלק בלתי נפרד מהכיף באזור הזה. עשינו מסלול אחד למפלי פורוס בקירבת הצומת המוליכה לזגורה (קל) ומסלול שני מצגראדה לדמוחארי (ירידה תלולה ומאתגרת לרגליים. לא קשה ולא מסוכן).
השביל מצגראדה לדמוחארי
בקצרה: התחילו מביקור וחיבוק הדולב הכי ענק בעולם באחת משלוש הכיכרות של צגראדה. משם לכו ברגל לחוף דמוחארי, חוף קטן ויפה שהתפרסם בזכות כמה סצינות של מאמא מיה שצולמו בו. השביל משגע, סלול ומסומן בצורה סבירה (לא תטעו). קחו אתכם בגדי ים ומגבת קטנה. כשתגיעו לחוף תטבלו בים, יש מקלחות חוף פשוטות שאפשר לשטוף מעליכם את המלח ולהתלבש, ואז לכו לשתות קפה או לאכול ארוחת צהריים באחת המסעדות בחוף. בקשו מהמסעדה שתזמין עבורכם מונית שתיקח אתכם בחזרה לרכב שהשארתם בצגראדה, לא יותר מ-20 דקות נסיעה.
מאפיינים: שביל מרוצף אבנים שנסלל ע"י המקומיים לפני כמה מאות שנים. מוצל ברובו. כולו בירידה (מגובה 500 מ' עד פני הים, שיפוע של כ-30% בממוצע).
משך ההליכה: בין שעה וחצי לשלוש שעות, תלוי בכם.
ציוד מומלץ: כובע, נעלי הליכה טובות (נעלי ספורט יהיו מצוינות בהנחה שהן איכותיות), מים, מגבת קטנה ובגד ים למקרה שתרצו לטבול בים בסוף המסלול.
חניה: בצד הדרך. יש גם חניון קטן, כאן.
נקודת ההתחלה: כאן, בתוך הכפר צגראדה, קרוב לכיכר עם הדולב הענק.
חזרה לרכב בסוף הטיול: כשתגיעו לחוף דמוחארי שבו לשתות או לאכול משהו ובקשו שיתקשרו מיד לנהג המונית ויתאמו עבורכם איסוף. לעיתים הנהג לא נמצא בקירבת מקום ולוקח לו זמן להגיע. אם הנהג אינו פנוי, שאלו "איזו עוד אפשרות אתם יכולים להציע לנו". לרוב יהיה מי שיציע הקפצה ברכבו הפרטי תמורת תשלום. מחיר המונית כ-20 יורו, הקפצה ברכב פרטי כ-30 יורו, תזרמו עם מה שיש.
אחרי שתחזרו לרכב: אם אינכם לנים בצגראדה, תוכלו להמשיך מכאן לחוף מילופוטאמוס במיוחד והיפה (שעליו כתבתי גם כאן).
השביל למפלי פורוס (או Βαθρές).
בקצרה: מפלים יפים (אם כי זיכרו, ביוון אין מפלים גדולים!) שהדרך אליהם עוברת בין מטעי דובדבנים. אפשר לטבול במים.
מאפיינים: ירידה מתונה, רובה בדרך נוחה לרכב 4*4 וכמובן להולכי רגל. מסלול הלוך חזור.
משך ההליכה: 30 דקות עד שעה לכל כיוון, תלוי בכם.
ציוד מומלץ: כובע, נעלי הליכה טובות (נעלי ספורט יהיו מצוינות בהנחה שהן איכותיות), מים, מגבת קטנה ובגד ים למקרה שתרצו לטבול במים. רצוי להיכנס למים עם הנעליים – ענין של בטיחות.
חניה: כאן, ליד הבנין הנטוש בצומת, כשיוצאים מזגורה לסוג של צומת T, הדרך ימינה מוליכה לוולוס והשדרך שמאלה לצגראדה.
נקודת ההתחלה: מהרכב הולכים כ-50 מ' לכיוון וולוס ומיד יש דרך צדדית שיורדת מהכביש שמאלה. הולכים עם הדרך בעקבות הסימונים.
חזרה לרכב בסוף הטיול: חוזרים לרכב באותה הדרך.
אחרי שתחזרו לרכב: רדו לאחד החופים הקרובים לזגורה – למשל Agii Saranta.
חופים
הייחודיות של מזרח פיליון היא בקירבה היחסית לחופים שכל אחד מהם מזמן חוויה קצת אחרת.
כשההר יורד ממש לתוך הים ורצועות החוף צרות, יש חופים שהגישה אליהם קלה ויש כאלה שהגישה מאתגרת, יש חופים עם שירותי חוף מסודרים ויש כאלה שתצטרכו להסתפק במגבת החוף שהבאתם מהבית, ומה שהכי מומלץ הוא לברר היטב לפני שטורחים להגיע לחוף כלשהו, אם הוא עתיד לענות לציפיות הבסיסיות שלכם.
חוף דמוחארי – Ntamouchari beach
אולי החוף המפורסם מכולם, בזכות היותו אתר הצילומים של מאמא מיה, סרט שבאופן אישי אני לא סובלת כי מרגיז אותי שלקחו את השירים של אבבא, הכניסו אותם לסיפור מסגרת כל כך מטופש ועוד קשרו את הטמטום הזה עם יוון. אחרי שהתגברתי על הסלידה מהנסיבות שהביאו לפרסומו של החוף, הרשיתי לעצמי ליהנות ממנו. יש מקלחות חוף, אין כסאות ושמשיות, מהמקום יוצאים סיורי קיאקים אותם ניתן לתאם באמצעות רני.
מילופוטאמוס – Paralia Milopotamos
חוף יפהפה עם תצורות סלעים משגעות ותצפית מרהיבה לכיוון האיים סקיאתוס, סקופלוס ואלוניסוס. יורדים לחוף במדרגות (ואחר כך צריך גם לעלות). אין שירותי חוף, חובה להביא מגבות כדי שיהיה לכם על מה לשבת. על החוף יש בר קטן, למעלה מסעדת דגים שהתור בכניסה אליה ארוך ויש לכך סיבה טובה, בשעות אחר הצהריים החוף מוצל ככל שהשמש נעה מערבה, תכננו את ההגעה כך שתתאים להעדפות הצל/שמש שלכם.
חורפטו – Chorefto
חוף פופולארי מאוד בקרב הישראלים, נעים ונוח, שירותי חוף פעילים כגון כסאות ושמשיות, מסעדות ובתי קפה, שירותי חוף, קרוב מאוד לזגורה.
הצפיפות בהתאם לפופולריות אך החוף מרווח יחסית וקרבתו לזגורה הופכת אותו לנוח להגעה.
אגיוס יואניס – Paralia Agios Ioannis
עוד חוף פופולרי מאוד (יש שיאמרו שאפילו מדי) בזכות נוחות ההגעה ושירותי החוף.
אגיי סרנדה – Agii Saranta
חוף ארוך ויפה, נוח להגעה, מרוצף בשמשיות, כסאות נוח, טברנות ובתי קפה.
פלאקה – Plaka Beach
גישה נוחה ושירותי חוף נוחים. חניה בתשלום (הכניסה עם הרכב היא דרך מלון עדן). יש בריכות שכשוך (כלומר אין חול…) ואין צפיפות (כי ככה זה כשהחניה בתשלום).
פאפא נרו – Papa Nero
גישה נוחה, שמשיות וכסאות בשפע, חוף חולי קטן וחמוד בתוספת חלוקי נחל.
איפה אוכלים
יש כמה מסעדות שאהבתי במיוחד, אבל אין סיכוי שבעולם שהייתי מצליחה לאכול בכולן. בכל זאת, חוש מידה זה עניין מבורך.
לא מזמן פרסמתי מורה נבוכים לבחירת מסעדה ביוון. כדאי לקרוא אותו, ואחר כך לבחור מסעדות בקלות של מי שיודעים את מי לשאול והיכן לרחרח. בכל מקום שתגיעו אליו תראו מקומות שימצאו חן בעיניכם, סימכו על עצמכם ועל המארחים שלכם!
העיר הגדולה: וולוס
וולוס היא העיר הגדולה שבכניסה וביציאה לפיליון תעברו דרכה. אם תרצו לעצור בסופר גדול, זה המקום.
העיר התברכה בטיילת יפה ובה בתי קפה חביבים, היא נעימה וחביבה אך לטעמי אינה מצדיקה התעכבות מיוחדת.
המלצות לוולוס וסביבתה, מאתר Culture Trip החביב עלי.
לסיכום, חצי האי פיליון הוא אזור שדורש זמן וקצב משלו.
הדרכים הצרות והמפותלות, הן שמכתיבות את הקצב. קחו את הזמן. אל תמהרו.
ההמלצה החמה שלי היא כאמור להתמקד בצד המזרחי, בזכות השילוב הייחודי של הנופים והחופים, שאין כמוהו בכל יוון.
הכפרים, מטעי הפרי השופעים, החופים הנהדרים ושפע מסלולי ההליכה, יאפשרו לכם לשהות שבוע, עשרה ימים, שבועיים ואף יותר באותו המקום, מבלי להשתעמם לרגע. מה שלא תעשו, אל תבואו לכאן בשביל פחות מארבעה לילות.
אם יש לכם פחות מארבעה לילות ובכל זאת אתם רוצים לחוות קצת מחצי האי, מומלץ להישאר בצד המערבי אבל שלא תעלו על דעתכם שבכך סימנתם וי – ממש לא. הבטיחו לעצמכם שתחזרו לצד המזרחי לפעם הבאה (והבטחות צריך לקיים, כידוע).
והטיפ הכי חשוב: המקומיים תמיד יודעים הכי טוב
התייעצו עם המקומיים, ובפרט עם המארחים שלכם, לגבי כל דבר: החל מניווט והכוונה להגיע ליעד ועד תכנון מושכל של החופשה.
המידע עזר לכם? נהדר! זו הכוונה!
אם תרצו, יש גם שירות לתכנון טיולים בהתאמה אישית.
אם תחליטו לנסוע לאזור זה בלבד, הרי שיש בידיכם כמעט את כל המידע שתזדקקו לו.
אם, לעומת זאת, תרצו לשלב בין מספר אזורים, ולארגן את כמויות המידע העצומות לידע שיתן לכם טיול מדוייק,
המתאים לכם כמו כפפה ליד;
או אם תרצו לשאול שאלות כדי לדייק את המסלול שתבחרו –
מוזמנים ומוזמנות לקרוא על שירותי תכנון הטיולים שלי ולפנות אלי לתיאום פגישה.
אענה בשמחה גם על כל שאלה לגבי הטיולים המאורגנים, בין אם הם בהדרכתי או לא.
תיהנו בטיול,
אורלי פינקלמן
