קסטוריה ואגמי פרספה, על קצה המזלג
קסטוריה ואגמי פרספה נמצאים במקדוניה המערבית, אחד האזורים הפחות מתוירים ביוון. אפשר להגיע לכאן בקלות יחסית כחלק מטיול בצפון מערב יוון (זגוריה, מצובו, מטאורה) ואפשר לשלב גם עם ביקור בסלוניקי, למרות שהמרחק אליה גדול יחסית.
קסטוריה בנויה על לשון יבשה צרה בלב אגם אורסטיאדה (Lake Orestiada), אחד האגמים הטבעיים היפים ביוון. העיר מוקפת כמעט מכל עבר במים ומאחוריה מתרוממים הרי גראמוס וויצי. בתי האחוזה הישנים, הכנסיות הביזנטיות והעצים הגדולים שמשתקפים במי האגם, מעניקים לה מראה שקשה להתחרות בו.
אגמי פרספה נמצאים צפונית לקסטוריה, באזור הגבול של יוון, אלבניה וצפון מקדוניה.
מדובר בשני אגמים: פרספה הגדול, שמשולש הגבולות הבלתי נראה נמצא ממש במרכזו, ופרספה הקטן, שרובו ביוון וחלק קטן ממנו באלבניה. סביבם משתרעת אחת המערכות האקולוגיות החשובות ביותר בבלקן.
זה אזור שבו טבע ותרבות באמת אינם נפרדים זה מזה: שקנאים מקננים בקרבת שרידי בזיליקה ביזנטית, דייגים יוצאים בסירות אל מרגלות המצוקים שבהם מערות התבודדות של נזירים, ושדות השעועית המפורסמים של פרספה הם חלק בלתי נפרד מהנוף.
מה עושים בקסטוריה?
פשוט מסתובבים בעיר
זה הדבר הראשון שאני ממליצה לעשות בקסטוריה, והוא גם אחד הדברים הכי נעימים בה.
העיר בנויה על חצי אי קטן יחסית ואפשר לבלות בנחת בהליכה איטית בין האגם, הסמטאות והרבעים הישנים. לאורך החוף גדלים עצי דולב, ערבה ואשור, ועל המים תראו ברווזים, קורמורנים ולעיתים גם ברבורים שמרגישים כאן בבית באופן כמעט מפתיע.
הרובע היפה ביותר הוא דולצו (Doltso), הרובע העתיק של קסטוריה. כאן נמצאים בתי האחוזה הגדולים, ה-Archontika, שנבנו בעיקר במאות ה-17 וה-18 בידי משפחות סוחרים אמידות. העושר של קסטוריה הגיע במידה רבה ממסחר ומעיבוד פרוות, ענף שקישר את העיר במשך מאות שנים עם מרכזי מסחר גדולים ברחבי אירופה.
שווה להמשיך גם לרובע אפוזארי (Apozari), בצדו האחר של חצי האי. גם בו השתמרו בתי אחוזה וכנסיות עתיקות, והוא בדרך כלל שקט אפילו יותר מדולצו.
להיכנס לבית אחוזה ישן
אם אתם רוצים להבין איך נראו החיים בתוך אותם בתים מפוארים, מומלץ לבקר במוזיאון הפולקלור של קסטוריה, השוכן באחוזת Nerantzis Aivazis מהמאה ה-18.
זה אחד מאותם מוזיאונים קטנים שעוזרים פתאום להבין את העיר כולה: חדרי חורף וקיץ, ציורי קיר, גילופי עץ, חלונות צבעוניים, מטבח, חצר פנימית ואפילו סדנה לעיבוד פרוות. הבית ממחיש היטב את רמת החיים של האליטה העירונית בתקופה שבה סוחרי קסטוריה פעלו הרבה מעבר לגבולות מקדוניה.
הכנסיות הביזנטיות של קסטוריה
אחד הדברים יוצאי הדופן בקסטוריה הוא מספרן העצום של הכנסיות הביזנטיות והפוסט-ביזנטיות הפזורות בתוך העיר. לא תמיד קל להיכנס אליהן, וחלקן נפתחות רק בתיאום, אבל גם מבחוץ הן חלק מהקסם של השיטוט בעיר.
אם אתם מתעניינים באמנות ביזנטית, כדאי מאוד להיכנס למוזיאון הביזנטי של קסטוריה. האוסף מאפשר להבין מדוע העיר נחשבת לאחד המרכזים החשובים של אמנות ביזנטית ופוסט-ביזנטית בצפון יוון.
אחת הכנסיות המעניינות במיוחד היא אגיוס סטפנוס, שמקורה במאה ה-9 ובתוכה השתמרה אחת הדוגמאות הקדומות ביוון לתיאור יום הדין (נושא שחוזר על עצמו בכנסיות האורתודוכסיות, וכאן יש עדות עתיקה במיוחד לחשיבותו).
מערת הדרקון
על שפת האגם, בדרך המקיפה את חצי האי, נמצאת מערת הדרקון (Spilia tou Drakou).
המסלול המוסדר בתוך המערה הוא באורך כ-300 מטרים ועובר בין עשרה חללים, נטיפים וזקיפים ולא פחות משבעה אגמי מים מתוקים תת-קרקעיים. במערה נמצאו גם עצמות של דוב מערות מלפני כ-10,000 שנה.
הטמפרטורה בפנים יציבה – סביב 16–18 מעלות – כך שזה גם מקום מצוין לברוח אליו ביום קיץ חם.
מנזר Panagia Mavriotissa
ממשיכים עוד קצת לאורך שפת האגם ומגיעים למנזר פאנאגיה מאווריאוטיסה, אחד האתרים הביזנטיים החשובים באזור.
המנזר נוסד במאה ה-11 ובכנסייה שבו השתמרו שכבות שונות של ציורי קיר. בקפלה הסמוכה, אגיוס יואניס תאולוגוס, נמצא ציור קיר מעניין במיוחד מ־1552 המתאר את אגיוס סיסואס מול קברו הפתוח של אלכסנדר הגדול. זהו מוטיב פוסט־ביזנטי של memento mori, שנועד להזכיר את ארעיותם של החיים ושל תהילת העולם. גרסה מפורסמת של אותו נושא נמצאת גם במנזר ורלאאם במטאורה.
גם אם אינכם חובבי אמנות ביזנטית מושבעים, המיקום על שפת האגם והדרך היפה לכאן מצדיקים את הביקור.
דספיליו: כפר בן 7,500 שנה על שפת האגם
כשבעה ק"מ מקסטוריה נמצא דספיליו (Dispilio), אתר ארכיאולוגי יוצא דופן שבו התגלה יישוב מן התקופה הניאוליתית.
במוזיאון הפתוח נבנו שחזורים של בתי העץ והבוץ שעמדו על שפת האגם לפני כ-7,500 שנה. בין הממצאים שהתגלו בחפירות היו כלי עבודה, חלילי עצם ולוח עץ שעליו סימנים חרוטים.
זו תוספת חביבה במיוחד למי שמתעניין בארכיאולוגיה, וגם למשפחות עם ילדים.
יום מצפון מזרח לקסטוריה: נימפיאו והדובים של ארקטורוס
כשעה וחצי מקסטוריה נמצא הכפר ההררי נימפיאו (Nymfaio), בגובה של כ-1,200 מטרים.
גם בלי הדובים הייתי מגיעה לכאן. זהו כפר הררי יפהפה של בתי אבן, רחובות מרוצפים וגגות כהים, מוקף יערות. אבל הסיבה העיקרית שבגללה רבים מגיעים לנימפיאו היא ארקטורוס (ARCTUROS), ארגון סביבתי יווני שהוקם ב-1992 ופועל להגנת חיות הבר ובתי הגידול שלהן.
בסמוך לכפר נמצא מתחם מוגן של כ-50,000 מ"ר בתוך יער אשור, שבו חיים דובים שלא ניתן להשיב לטבע, רבים מהם בעלי חיים שניצלו משבי ומתנאים קשים.
חשוב להבין שזה אינו גן חיות. מטרת המקום היא שיקום, הגנה וחינוך, והביקור נערך באופן שמנסה לצמצם ככל האפשר את ההפרעה לבעלי החיים.
כדאי לבדוק מראש את שעות הפתיחה המעודכנות. בחורף הדובים עשויים להיות בתרדמת והמקום פועל במתכונת שונה.
שמורת הזאבים והלינקס באגראפידיה
כ-20 דקות מנימפיאו מפעיל ארקטורוס גם מתחם מוגן לזאבים וללינקסים באגראפידיה (Agrapidia), בתוך יער אלונים המשתרע על כ-70,000 מ"ר.
גם כאן לא מדובר באטרקציה שבה מובטח שתראו בעל חיים עומד ומחכה לכם. הזאבים יכולים בהחלט להחליט להיעלם בין העצים, ובעיני זה דווקא סימן טוב. גם אם לא תצליחו לפגוש אותם, תיהנו מיופיו של היער.
יקבים ויין באזור אמינדאו
אם כבר הגעתם לנימפיאו, כדאי מאוד לשלב את הביקור עם אזור היין של אמינדאו (Amyndeon).
זהו אחד מאזורי היין המעניינים בצפון יוון, ובעיקר ארץ ה-Xinomavro, אחד הזנים האדומים החשובים ביותר של יוון.
אחד היקבים הידועים באזור הוא Alpha Estate. לחובבי יין זו יכולה להיות תוספת מצוינת ליום של נימפיאו, ורצוי כמובן לתאם ביקור מראש.
פלורינה
פלורינה איננה בעיני תחנת חובה אם זמנכם מוגבל, ובוודאי שלא הייתי מוותרת בשבילה על זמן בקסטוריה או בפרספה. אבל אם אתם כבר באזור ויש לכם זמן, זו עיר נעימה לשיטוט קצר.
נהר Sakoulevas חוצה את העיר ולאורכו ניצבים מבנים ניאו-קלאסיים, בתי קפה, גלריות וסדנאות אמנים.
פלורינה נכנסה לי ללב כשגיליתי שבמאי הקולנוע היווני האהוב עלי, תיאו אנגלופולוס, צילם בעיר ובסביבתה חלקים משבעה מסרטיו, בהם מסע לקית'ירה, הדבוראי, נוף בערפל, הצעד המושהה של החסידה, המבט של אודיסאוס, נצח ועוד יום והאחו הבוכה. הנוף החורפי, הערפל והקרבה לגבולות הפכו את פלורינה לאחד הנופים המזוהים ביותר עם הקולנוע שלו.
אם במקרה אתם חובבי אנגלופולוס כמוני, אולי גם אתם תתרגשו בקפניו (בית קפה מסורתי) Diethnes (Διεθνές), ששימש את אנגלופולוס בצילומים של כמה מסרטיו ונעשה מזוהה איתו.
יום מצפון מערב לקסטוריה: אגמי פרספה
אם קסטוריה היא גילום של יופי אורבני, פרספה היא משהו אחר לגמרי.
כאן התחושה היא שהגעתם לקצה. הכבישים נעשים צרים יותר, הכפרים דלילים יותר, והנוף נפתח אל שני אגמים עצומים המוקפים בהרים.
פארק פרספה הוא אזור טבע חוצה גבולות, וההגנה עליו מחייבת שיתוף פעולה בין יוון, אלבניה וצפון מקדוניה. זהו אחד מאזורי הביצות החשובים באירופה ומקום קינון בעל חשיבות עולמית לשקנאי הדלמטי.
פרספה הוא מסוג המקומות שבהם כדאי להוריד הילוך. אל תנסו "להספיק" את האגם. עצרו, שבו, הסתכלו על הציפורים, אכלו שעועית ודג מקומי, צאו לשיט, לכו ברגל.
האי אגיוס אכיליוס
אחד המקומות היפים ביותר בפרספה הוא האי הקטן אגיוס אכיליוס (Agios Achilleios) באגם פרספה הקטן.
אל האי מגיעים ברגל על גשר צף באורך כ-630 מטרים. אין בו מכוניות וכמעט אין בו תושבים, וההליכה עצמה על פני המים היא חלק גדול מהחוויה.
במרכז האי נמצאים שרידי בזיליקת אגיוס אכיליוס העצומה, שנבנתה בסוף המאה ה-10 בידי הצאר הבולגרי סמואיל. סמואיל הפך את פרספה לאחד ממרכזי שלטונו והביא לכאן מלאריסה את שרידי הקדוש אכיליוס, שעבורם נבנתה הבזיליקה.
השרידים הגדולים והבודדים בתוך נוף האגם הם אחד המקומות היפים באזור כולו.
אם אתם כאן באוגוסט, בדקו גם את מועדי פסטיבל Prespeia. מדי שנה הופך האי לבמה יוצאת דופן לקונצרטים ולאירועי תרבות.
פסראדס ושיט אל מערות הנזירים
על גדת פרספה הגדול נמצא פסראדס (Psarades), שפירוש שמו פשוט "דייגים".
זהו הכפר היווני היחיד על גדת האגם הגדול, וממנו יוצאים לשיט שהוא בעיני אחת מחוויות החובה של פרספה.
הסירות יוצאות לאורך המצוקים אל ציורי קיר ביזנטיים ומערות התבודדות שבהן חיו נזירים. חלק מהאתרים נמצאים ממש על הסלע מעל המים, ולאחר ירידה מהסירה אפשר לטפס אליהם.
המנזרים וההרמיטאז'ים ננטשו לקראת סוף המאה ה-15, כאשר חלק מן הנזירים עברו להר אתוס, אבל ציורי הקיר והקפלות עדיין נותרו על המצוקים.
הנוף מן המים מרהיב, ובדרך אפשר לראות גם את האזור שבו נפגשים גבולות שלוש המדינות.
אוכלים דגים ושעועית בפסראדס
אחרי השיט אין שום סיבה למהר.
שבו באחת הטברנות בכפר והזמינו קרפיון מן האגם. מי שמכיר קרפיון בעיקר מבריכות הדגים בישראל עלול להיות חשדן, אבל זה דג בשרני וטעים מאוד וכדאי לתת לו הזדמנות.
עוד מנה שחובה לאכול כאן היא Gigantes Prespon, שעועית הענק של פרספה. השעועית המקומית זכתה למעמד גיאוגרפי מוגן והיא אחד מסמליו של האזור. תראו את שדות השעועית כמעט בכל מקום סביב האגם.
נסו גם tsironia, דגיגי אגם קטנים המיובשים ומוגשים כמאזה, ואת ממרחי פלפל פלורינה המקומיים.
אגיוס גרמאנוס
בדרך אל האגמים או בחזרה מהם כדאי לעצור באגיוס גרמאנוס (Agios Germanos), אחד הכפרים היפים באזור.
במרכז הכפר נמצאת כנסייה ביזנטית מראשית המאה ה-11 ובה שכבות של ציורי קיר מתקופות שונות.
אבל יש כאן עוד משהו ששווה לחפש: טחנת המים המשוחזרת של אגיוס גרמנוס. בעבר פעלו באזור כעשרים טחנות מים, וזו היחידה ששרדה. היא שוחזרה ופועלת שוב באמצעות מי הנחל. על פי מידע עדכני שבידי, רוב הזמן היא סגורה, אולם מטיילים ציינו כי יפה לראותה גם מבחוץ.
בכפר נמצא גם מרכז המידע של פארק פרספה, מקום טוב להתחיל בו את הביקור אם אתם רוצים להבין קצת יותר את המערכת האקולוגית שאתם עומדים להיכנס אליה.
דרומית לקסטוריה: גרוונה, בדרך למצובו ולזגוריה
ממלכת הפטריות
אם אתם מגיעים לקסטוריה מכיוון מצובו, או ממשיכים אליה לאחר מכן, שווה מאוד להפוך את הדרך עצמה ליום טיול.
אזור גרוונה ידוע בכל יוון בפטריות שלו, כולל פטריות כמהין. אפשר לתאם מראש פעילות של חיפוש כמהין עם כלבים, הליכה קלה ביער וארוחה המבוססת על כמהין ופטריות.
שתי מטיילות מקסימות שהתייעצו איתי לפני טיול מקיף ביוון חזרו משם עם המלצה חמה במיוחד על הפעילות של קתרין, טולה ורולה. משך הפעילות קצת יותר משעתיים והיא אינה זולה, אבל לדבריהן היתה אחת החוויות המוצלחות בטיול.
אפשר לתאם עם טולה, שמדברת אנגלית מצוינת, בטלפון: +30-698-662-1109.
חלופה לחיפוש כמהין
אם אינכם רוצים להקדיש כמה שעות לחיפוש הפטריות, אפשר פשוט לאכול במסעדה שכבר טרחה ואספה אותן עבורכם: המסעדה של Pindos Resort באזור גרוונה מתמחה במנות פטריות והיא יכולה להיות עצירת צהריים מצוינת בדרך.
כמה זמן להקדיש לאזור?
לטעמי, שלושה לילות הם המינון הנכון לביקור ראשון:
- יום אחד כדאי להקדיש לקסטוריה עצמה, כולל דולצו, האגם, מערת הדרקון ומנזר מבריאוטיסה.
- יום נוסף אפשר להקדיש לנימפיאו, ארקטורוס ואחד היקבים באזור אמינדאו.
- יום שלם נוסף יוקדש לפרספה: אגיוס אכיליוס, פסראדס והשיט, ארוחת צהריים מול האגם ואגיוס גרמנוס.
איפה ישנים בקסטוריה?
Chloe Hotel
מלון קטן, משפחתי ומוקפד בשכונת Chloi השקטה שמעל קסטוריה. לנתי כאן בעבר וזכורה לי חוויה נעימה מאוד, ונראה שגם השנים שחלפו לא קלקלו אותו: המלון ממשיך לקבל ביקורות מצוינות, בעיקר בזכות השירות האישי, ארוחת הבוקר והחדרים הנעימים. חלק מהחדרים והסוויטות משקיפים אל האגם.
המיקום אינו במרכז העיר העתיקה ולכן נוח יותר להגיע עם רכב, אבל מי שמעדיף שקט, חניה ואירוח אישי ימצא כאן בחירה מצוינת.
Limneon Resort & Spa
אם אתם מחפשים מלון מפואר יותר, עם בריכה, ספא ונוף רחב אל האגם, זה כנראה המלון הבולט באזור. הריזורט נמצא מעט מחוץ לקסטוריה ומשתרע על שטח גדול מעל האגם, עם חדרים וסוויטות, מסעדה ומרכז ספא.
גם כאן לנתי בעבר וזכורה לי חוויה טובה מאוד, והביקורות העדכניות ממשיכות להיות מצוינות. היתרון הגדול הוא רמת המלון והנוף; החיסרון הוא שתצטרכו רכב כדי לצאת בערב אל העיר.
Orologopoulos Mansion
אם הייתי צריכה לבחור היום מלון בוטיק אחד בתוך קסטוריה, כנראה שזה היה הוא.
המלון שוכן באחוזה מן המאה ה־19 ששוחזרה להפליא, ממש בכיכר דולצו שבלב הרובע העתיק. יש בו רק תשעה חדרים, והוא משלב קירות אבן, תקרות עץ ואופי היסטורי עם נוחות מודרנית.
המיקום מושלם: האגם במרחק דקות הליכה, בתי האחוזה והכנסיות סביבכם, ובערב אפשר לצאת ברגל למסעדות ולשיטוט בעיר העתיקה.
Hotel Doltso
עוד מלון בוטיק קטן ומוצלח מאוד בדולצו, ובחירה מצוינת למי שרוצה ללון בתוך האווירה של העיר העתיקה.
עשרת החדרים מעוצבים באבן ובעץ בהשראת בתי האחוזה המסורתיים של קסטוריה. הוא מקבל ביקורות מצוינות במיוחד על האווירה, המיקום והשירות.
Paralimnio Suites
למי שהדבר החשוב ביותר עבורו הוא להתעורר מול המים: מלון קטן ומודרני על שפת האגם, עם חדרים וסוויטות ונוף פתוח.
הוא פחות "קסטוריה ההיסטורית" מאשר המלונות בדולצו, אבל המיקום על האגם והציונים הגבוהים בעקביות הופכים אותו לאפשרות מוצלחת מאוד.
איפה אוכלים בקסטוריה?
Taverna Stephanos
טברנה יוונית מסורתית ממש על שפת האגם. זכורה לי כמקום נעים ואיכותי, אהוד גם על המקומיים.
Pasatempos
מקום נעים ופופולרי מאוד, עם מטבח מגוון שאינו בהכרח יווני מסורתי.
Old Town
מסעדה בבניין עתיק עם חצר יפה ונעימה ומטבח מגוון.
הערה חשובה: עברו כמה שנים מאז שבדקתי בעצמי את המסעדות האלה. בקסטוריה הייתי בהחלט שואלת את המקומיים מה טוב עכשיו ומה חדש. בענייני אוכל אני בדרך כלל סומכת עליהם בעיניים עצומות.
מה אוכלים באזור?
מלבד הדגים והשעועית של פרספה, כדאי לחפש את פלפלי פלורינה המפורסמים, פשטידות ומאפים מקומיים, פטריות מאזור גרוונה וכמובן יינות Xinomavro מאזור אמינדאו.
זהו מטבח הררי יותר מהמטבח שרבים מאיתנו מזהים אוטומטית עם יוון: פחות דגים מהים ושמן זית, יותר קטניות, פלפלים, פטריות, בשר, מאפים ודגי מים מתוקים.
מתי להגיע?
אביב וסתיו נהדרים לטיול באזור. בסתיו היערות מקבלים צבעים נפלאים, ובאביב הטבע ירוק והציפורים פעילות.
גם הקיץ נעים יחסית בזכות הגובה, במיוחד בפרספה ובנימפיאו.
החורף הוא כבר סיפור אחר: מערב מקדוניה היא אחד האזורים הקרים והמושלגים ביוון. מי שאוהב חורף אמיתי ימצא כאן כפרים מושלגים ואת אתר הסקי Vigla-Pisoderi, שממנו נשקפים בימים בהירים גם אגמי פרספה.
ובקסטוריה יש סיבה מצוינת להגיע דווקא בתחילת ינואר: בין 6 ל-8 בינואר מתקיים ה-Ragoutsaria, הקרנבל הגדול של העיר. קבוצות מחופשות, כלי נשיפה ותופים ממלאים את הרחובות, והחגיגה מסתיימת בדולצו.
בקיצור: זו אולי לא יוון של הדמיון שלכם. אין כאן ים כחול, בתים לבנים או חופים. יש אגמים, יערות, שקנאים, דובים, כנסיות ביזנטיות, בתי סוחרים ישנים, יין ושעועית.
האם זו לא סיבה מספיק טובה להוסיף את האזור לרשימת המשאלות שלכם?
