התקשורת סוערת בגלל אירועים מאוד לא נעימים של הפגנות פרו-פלשתיניות והתנכלות לישראלים ביוון, ואין יום בו לא שואלים אותי האם לדעתי יוון הפכה למסוכנת ומה דעתי על מה שקורה. ייתכן שיהיו כאלה שיגיבו בחריפות לדברים שלי, ועל כך יש לי לומר רק שזה בסדר: ריבוי דעות הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ואני מעדיפה להיות נאמנה להשקפת עולמי מאשר חביבת הקהל.
בקצרה: יוון לא מסוכנת, להיפך.
היוונים כעם אוהבים אותנו ומקבלים את פנינו בהכנסת האורחים המופתית שלהם, הידועה בשם פילוקסניה.
עם זאת, כמו בכל העולם, יש התעוררות של אנטישמיות ושל מחאות פרו-פלשתיניות שמיד אסביר את מקורן, וכשנתקלים בהן זה באמת לא נעים.
נתחיל מאקסיומה שאני מקווה שתסכימו איתי לגביה
כשאנחנו באים לטייל במדינה אחרת, עלינו לבוא בענווה, בפתיחות, לפקוח עיניים ואוזניים ובעיקר את הלב לתרבות שאינה שלנו, לזכור שאנחנו רק אורחים ושבמקום אליו באנו יש אנשים שמחזיקים במערכת אמונות, ערכים, שאיפות וחלומות. יש להם ימים טובים וימים קשים, חלקם נאבקים כדי לשרוד כלכלית, לחלקם דאגות אחרות. בדיוק כמו לנו.
מה מטריד את היוונים
ביוון מתרחשים מספר תהליכים שחלקם אינו נוגע לנו כלל וכלל, אך הם משפיעים על האופן בו היוונים תופסים את העולם ובכלל זה גם אותנו.
1) המצב הכלכלי
יוון אמנם מתאוששת יפה ממשבר החוב שנקלעה אליו, אך מחיר התאוששות הכלכלה הוא במקרים רבים התרוששות הפרט. ליוונים הרבה יותר קשה לשלם שכר דירה ולעמוד ביוקר המחיה. יש הרבה כוחות שפועלים על הכלכלה היוונית, ביניהם המלחמה באוקראינה (שמשפיעה על כל אירופה), וגם הנהירה של תושבי חוץ לרכוש נכסים ביוון, בתמורה לגולדן ויזה. מזה כמה שנים אפשר לראות בשכונות מסויימות באתונה כתובות נאצה נגד בעלי נכסים שאינם יוונים וגם נגד תיירים. כן, יש כאלה שבשבילם מי שאינו יווני נתפס כאיום כלכלי בפוטנציה (אגב, בדירוג רוכשי הנדל"ן ביוון הישראלים רחוקים מאוד מהמקום הראשון, בניגוד למה שנדמה לנו זה לא אנחנו שמשתלטים על יוון).
וכמובן, כשיש חוסר בטחון כלכלי, יש צורך לתעל את אנרגיית הזעם לכיוון כלשהו ולמרבה הצער, לאורך ההיסטוריה, למי שבורח מאחריות תמיד הכי קל להאשים את האחר: לפני עשר שנים היו אלה הפליטים, היום אלה הציונים.
2) תרבות של מחאות והתנגדות
היוונים יודעים להתבטא יפה מאוד נגד הממשלה שלהם. לאורך כל ההיסטוריה של יוון המודרנית יש קונפליקטים חריפים בתוך יוון. מלחמות אזרחים, מאבק עיקש נגד דיקטטורה צבאית אכזרית וגם מאבקים של איגודי עובדים נגד גזירות כלכליות – שום דבר לא זר להם. יש רבים שהשקפת העולם שלהם מחייבת אותם להתייצב לצד החלשים, וכשהם רואים במקום אחר בעולם חלשים שנפגעים, הם חשים צורך לצאת להפגין למענם.
3) האוניברסיטאות הן כר נרחב לפעילות פוליטית של קבוצות מחאה.
הסטודנטים, בניגוד לצעירים אצלנו, לא יושבים בבתי הקפה בזמן שצריך לצאת למחות.
4) התפרצות גל אנטישמיות, כמו בכל העולם.
זה כמובן לגמרי נוגע לנו, במקומות הכואבים ביותר. כמה מילים על תפיסתי לגבי אנטישמיות במובנה הרחב, ללא קשר ליוון:
אנטישמיות היא כמו וירוס במגיפה מסוכנת שמדי פעם מדוכאת ומדי פעם מתפרצת, בהיעדר חיסון מספק.
החל מ-7 באוקטובר אנחנו בעיצומו של אחד מגלי האנטישמיות החריפים שידענו מאז ומעולם.
יש כאלה שאומרים "אני לא שונא יהודים, אני שונא ציונים". בעיני זה אותו הדבר בדיוק. לשנוא את הציונות פירושו להתנגד לרעיון שלעם היהודי יש זכות מלאה להגדרה עצמית ולארץ משלו.
מה שמזין את האנטישמיות הזו הוא קמפיין מאוד משכנע שהוכן באופן גאוני ומדוקדק (למרבה הצער) במשך שנים רבות.
האם זה מגיע לנו? בשום אופן לא.
האם יש במעשינו כדי לשפוך עוד שמן למדורה? לצערי הרב, במדיניות הממשלה שלנו, בהצהרות חבריה, באלימות כלפי ערביי ישראל וכלפי פלשתינים בשטחים – כן, יש בינינו כאלה ששופכים הרבה שמן ויקח זמן רב להקטין את הלהבות.
זה הרגע בו חלק מקוראי מתרעמים עלי ומאשימים אותי בשנאה עצמית ובכך שאני מלכלכת על המדינה שלנו, ולכן זה המקום להבהיר: אני ציונית, ישראלית, ישראל היא ביתי היחיד עלי אדמות, אני אוהבת את הארץ שלי ואוהבת את העם שלי. רק את הממשלה אני מתעבת ורק בה אני רואה אחראית למצבנו בארץ ובעולם.
אף גוף תקשורת בעולם לא זקוק לפוסטים שלי כדי לגבש עמדה כלפי מדיניות ישראל בעזה ובשטחים: הם רואים את התמונות ובעיקר הם שומעים את נבחרי הציבור שלנו מתבטאים בריש גלי וללא בושה על מה שנכון לדעתם לעשות בעזה, הם עדים לכך שממשלת ישראל מסרבת להתחייב לסיים את המלחמה ומפקירה חטופים בידיים הרצחניות של חמאס. אז לפני שאתם מתרעמים עלי, אולי תשאלו את עצמכם אם הבעיה היא הדעות שאני מביעה או המציאות שאנחנו חיים בתוכה.
עד כאן ההתייחסות לאנטישמיות בעולם בהכללה.
ועכשיו בואו נחבר את כל החתיכות האלה לתמונה שלמה.
איך קשור המצב הכלכלי?
כשם שיש יוונים שמרגישים שדורכים להם על היבלות כשהופכים בניין מגורים בשכונה שלהם לבניין דירות להשכרה לטווח קצר, יש כאלה שמרתיח אותם לראות שמישהו הקים מסעדה שאינה בבעלות יוונית ומיועדת לקבוצה אתנוגרפית ספציפית. זו יכולה להיות מסעדה כשרה בבעלות של יהודי או מסעדה אחרת, מי שזה בא לו לא טוב בעין יגיב בחריפות. במילים אחרות: לא כל פעולה נגד יהודים היא אנטישמיות, לפעמים זה על רקע אחר לגמרי.
האם האיומים על מסעדת "קינג דייויד" באתונה היו על רקע אנטישמי, כפי שפורסם בתקשורת הישראלית? בכנות, אני לא יודעת. אציין בעדינות כי חיפשתי על כך מידע במקורות שאינם ישראליים או יהודיים ולא מצאתי דבר, בעוד שעל האירועים בסירוס וברודוס מצאתי מידע בעיתונות היוונית.
ואיך קשורה תרבות המחאות וההתנגדות?
את זה אתם יכולים לנחש לבד.
הרי מה הם רואים בכל מקום? את תמונות הרעב מעזה.
תחסכו ממני בבקשה את הוויכוח אם יש או אין רעב בעזה. או אם מספרי ההרוגים מנופחים.
בואו נסכים לפחות שהתמונות שרואים בעולם הן איומות ונוראות.
באופן אישי, אני מזדעזעת מהן ולגמרי יכולה להבין למה יש אנשים שלא מוכנים לעבור עליהן לסדר היום.
אני מקבלת את הטענה שמדובר בקמפיין מתוזמר ומנוהל שהתחיל ב-8 באוקטובר 2023, עוד טרם זוהו כל הגופות מהטבח המחריד בעוטף.
אני הראשונה לטעון שיש המון בורות בעולם ושלרוב המפגינים אין מושג אפילו איפה ישראל ולמה פלשתין כמושג זו המצאה של הרומאים שהופיעה הרבה אחרי שהיהודים שהתיישבו בארץ ישראל. הם אפילו לא מעלים על דעתם שהאסלאם נולד כמה מאות שנים אחרי הנצרות וכמה אלפי שנים אחרי היהדות. ולא אכפת להם שיש עוד קונפליקטים בעולם ונהרגים בהם מאות אלפי אנשים. וחמאס הוא ארגון טרור מסוכן שבוקר אחד יצא וטבח באזרחים חפים מפשע בישראל, אנס ורצח וחטף והתעלל. וכן, יש המון פייק בדיווחים ובתמונות ולך תבחין בין אמת לבדיה.
אז מה.
כל האמת הקיומית הזאת? לא מצדיקה שום דבר ממה שקורה עכשיו בעזה.
וההפגנות האלה, הן במפורש כנגד מדיניות ישראל בעזה.
ברייקינג, גם אני מפגינה נגד מדיניות ישראל בעזה, ובעד סיום המלחמה והחזרת כל החטופים.
רק שלי אין "עם" להפגין לעומתו, כי זה העם שלי.
יש לי רק ממשלה להפגין נגדה. לא שזה עוזר לי הרבה.
אבל הם, חכמים או טיפשים, מתלהמים או צודקים, זה לא באמת משנה, קמים לצעוק את הצעקה שלדעתם חייבת להישמע.
ואיפה יוון עומדת ביחס לגילויי האנטישמיות?
ביוון יש מדיניות רשמית של אפס סובלנות כלפי גילויי גזענות ועם זאת, מגיפת האנטישמיות אינה פוסחת גם עליה.
בשכונות מסויימות, בעיקר בערים הגדולות, יש ריכוזים גדולים יותר של אקטיביסטים שמאמינים שהציונים אשמים בכל הרע בעולם. במקומות כאלה ניתקל ביותר שלטים אנטישמיים ולעיתים אף בסירוב לשרת ישראלים. כמדריכה, אני פשוט נמנעת מלהגיע למקומות האלה, בדיוק כשם שבארץ אני נמנעת מהגעה לאזורי עימות.
החוק מחייב את המשטרה להיערך ככל יכולתה למניעת פגיעה בחפים מפשע כאשר יש הפגנות, וברוב המכריע של המקרים המשטרה אכן עוצרת מפגינים אלימים ומגישה כתבי אישום ללא שיהוי. כאשר זרים נעצרים בהתפרעויות, הם מגורשים מיד.
כשאני חושבת על היד הקשה של משטרת ישראל כלפי אלה שמפגינים למען החזרת החטופים ונגד מדיניות הממשלה אצלנו, אני בהחלט יכולה להבין למה יש יוונים שרואים בהתנהלות המשטרה שלהם שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל.
מן הצד השני, יש לזה גם פן חיובי עבורי: אני סומכת על משטרת יוון שתגן עלי ביוון הרבה יותר משאני סומכת על משטרת ישראל שתעשה זאת כאן.
השורה התחתונה היא שמדיניות ממשלת יוון היא אפס סובלנות כלפי גזענות. האם אנחנו יכולים להתגאות שהממשלה שלנו פועלת לפי עקרון דומה?
ומה לא מספרים לנו בתקשורת הישראלית?
לא מספרים לנו על החוק היווני נגד גזענות, שמשמעותו: כל מי שפוגע באדם רק בגלל מוצאו, יועמד לדין.
לא מספרים לנו שברודוס, כשהגיעה הספינה ועליה ישראלים לנמל, ראש עיריית רודוס אלכסנדרוס קוליאדיס, יחד עם סגן המושל אפוסטולוס אספראקיס ונציגי מגזר התיירות והעסקים – קיבלו את פני הבאים בכבודם ובעצמם.
לא מספרים לנו שהמשטרה הייתה בהיערכות מוגברת אל מול המפגינים שהמתינו לישראלים מחוץ לנמל, ושבסוף היום היו נעצרו 15 מפגינים ונגד 8 מהם הוגשו כתבי אישום בגין אלימות כלפי עובדי ציבור והפרת חוק האנטי־גזענות.
ולא מספרים לנו שההפגנות וההתפרעויות האלה מייצגות חלק קטן בלבד מהיוונים ושרובם בזים להן ומתנגדים להן.
אז מה בתכל'ס, למה לצפות כשאנחנו מטיילים ביוון?
א. צפו להכנסת אורחים חמה ומחבקת.
בשנה נורמלית אני נמצאת ביוון לפחות 100 ימים, לא רצופים כמובן. מטיילת לאורכה ולרוחבה של המדינה, בכפרים ובערים הגדולות. בכל מקום שאליו מגיעה, גם אם לא מכירים אותי בו, תמיד מתקבלת בסבר פנים יפות.
ב. יהיו גם כתובות ושלטים פרו-פלשתיניים.
תניחו שמדי פעם תתקלו בכתובות פרו-פלשתיניות, בעיקר בערים הגדולות. זה לא מראה מלבב, ובייחוד אם זה מלווה באמירה אנטי-ישראלית מפורשת.
כשאני רואה כתובות כאלה אני זוכרת שזו לא הארץ שלנו והם לא חייבים לנו כלום. נושמת עמוק וממשיכה.
ג. אין סיבה להניח שתופנה כלפיכם אלימות.
מי שמטייל ועסוק בענייניו, לא צפוי להיתקל באלימות. היה דיווח על מפגש מפחיד בין נערים ישראליים למקומיים ברודוס, לאחר מכן התברר כי ה"מקומיים" היו מטורקיה. מלבד זה, קבוצות ישראלים שמטיילות ביוון – בין אם בטיולים עצמאיים או מאורגנים – לא דיווחו על אירועים חריגים והאירוע הכי חריג שנתקלתי בו בעצמי היה כשתייר בריטי ניגש אל הקבוצה שלי כשישבנו בבית קפה ושאל בנימוס איך אנחנו חיים עם מה שישראל עושה בעזה. מעולם לא קרה שיווני שאל אותנו שאלה כזאת, ואני כאמור מסתובבת ביוון לא מעט.
ד. הימנעו מעימותים
לא חובה לטייל בחבורות גדולות באזורים שבהם יש יותר אקטיביסטים ויותר הפגנות (שכונת אקסארכיה באתונה למשל). אתם רואים הפגנה כזאת? תתרחקו. אתם רואים חבורה שמסתכלת עליכם בעין עקומה? כנ"ל. אל תיכנסו לעימותים. תפסו מרחק והמשיכו ליהנות מהטיול.
ה. פרופורציות
זיכרו שביחס לכמות הישראלים שמטיילים ביוון ולהכנסת האורחים היפה שאנו זוכים לה, האירועים שדווח עליהם בטלים בשישים. הרי בכל מקום בעולם, בעיקר באירופה, יש הפגנות נגד ישראל. ביוון, כמעט בכל רגע נתון יש יותר תיירים ישראלים מבכל מקום אחר בעולם ולכן זה כל כך צורם לנו. חברתי אבירמה גולן מספרת שיש ימים שבהם במרכז אתונה אפשר לשמוע יותר עברית מיוונית. "זה לא אומר שיוון שלנו. זה אומר שטוב ונעים לנו ביוון. ואנחנו יכולים להמשיך להרגיש כך אם נתייחס להפגנות או לתקריות הלא נעימות בפרופורציות הנכונות", היא אומרת.
והכי חשוב: רוצים לטייל בעולם בתחושת בטחון, כמו פעם?
זה עוד יקרה, אחרי שנסיים את המלחמה ונחזיר את החטופים ונחליף את הממשלה האיומה הזאת.
ועד אז, נמשיך לטייל בענווה, בצניעות, מתוך כבוד למקום שאליו אנו באים, בגאווה על היותנו מי שאנחנו: ישראלים פתוחים, חברותיים, סקרנים ומכבדים תרבויות אחרות.
בתמונה: "איריני" (שלום ביוונית) בשפת הסימנים. אמנות רחוב בשכונת אקסארכיה, אתונה.
