מי שמחפש את החוויה היוונית האותנטית, הטהורה, החגיגה שהיוונים חוגגים בשביל עצמם ולא בשביל אף תייר שבא מבחוץ – חייב לדעת למצוא את הפניגירי (panigyri) הקרוב אליו.
מה זה פניגירי?
ליוונים יש כישרון גדול לחגיגות בעלות אופי קהילתי ומשפחתי. הם פשוט נהנים לבלות יחד, לרקוד, לשיר ולאכול. אירוע השיא בכל כפר הוא הפניגירי (ברבים: פניגיריה), חג הכפר, התכנסות שמחה ועליזה במיוחד לכבוד הקדוש המקומי (או הקדושה). לרוב זה קורה בחודשי הקיץ, וזוהי ההתכנסות השנתית של משפחות שמקורן בכפר. משפחות שלמות מגיעות מרחוק – כולל מארצות שאליהן היגרו, כולל מהערים הגדולות, כולם, כולל ילדים ובני נוער וקשישים, חוזרים למקורות כדי לחגוג יחד.החגיגה היא בהפקה מקומית שמערבת אנשים ועסקים מהקהילה, וכל העבודה – מהבישול ועד סידור השולחנות והזמנת הנגנים והאורחים – נעשית על ידם.האורחים מתכנסים סביב שולחנות ארוכים, באוויר נישאים צלילי המוסיקה המסורתית של הכפר שלהם, לעיתים הקלרינט משתלט ולעיתים הלירה או האקורדיון, השולחנות עמוסים בצלחות עם כבש בתנור, סלט יווני, עלי גפן ויינות מהיקבים המקומיים. זוגות, קבוצות ומשפחות רוקדים במעגלים במרכז הרחבה.הפניגירי הוא שילוב בין טקס דתי, מפגש חברתי, חג עונתי ומסיבה עממית. כמו כל דבר ביוון, היום מתחיל בתפילות לקדוש המקומי בכנסייה, והחיים האמיתיים מתחילים אחר כך, כשמוזגים את היין ופותחים את המעגל הראשון לריקודים. המעגלים נפתחים לאט. ככל שהיין נשפך, הרחבה מתמלאת. גם אם אתם לא יודעים את הצעדים, חייכו ונסו – מישהו כבר ייקח אתכם ביד. אין קוד לבוש, אבל מוטב לבוא בנעליים או סנדלים שנוח לכם לרקוד בהן.
הפגנת שייכות וזהות מקומית
בעיני, כמתבוננת מהצד, הפניגירי הוא מעל לכל הפגנת שייכות וזהות מקומית: כל כפר גאה בפניגירי שלו, בנגנים המקומיים, במוסיקה המסורתית שמקפיצה את כולם על הרגליים ובטבחים והטבחיות שעמלו ימים במטבח כדי להאכיל את כולם. בכל כפר שמחים לקראת אלה שבאים מרחוק אחרי היעדרות ארוכה.אירועי פניגירי מתקיימים ביוון החל מחודש מאי, מיד לאחר הפסחא, ועד ספטמבר, אבל רובם מתקיימים באוגוסט -חודש השיא שבו כמעט בכל לילה תמצאו פניגירי במקום כלשהו ביוון. הכניסה לרוב חינם ומשלמים רק על הארוחה. לעיתים הכניסה היא בתשלום צנוע ואז זה כולל את מחיר הארוחה. המחירים נמוכים ומתאימים לכיס היווני.
15 באוגוסט: הפניגירי החשוב מכולם
הפניגירי החשוב מכולם מתקיים ב-15 באוגוסט – חגה של מריה הבתולה. כמעט בכל כפר שבו יש כנסייה על שמה. זהו חג דתי כה חשוב שהוא יום חופש ביוון, הרבה עסקים נסגרים ומאחר שהמוני יוונים נוסעים לכפרים ולאיים כדי לחגוג אותו, קשה מאוד למצוא בתאריכים האלה לינות. זו נקודה חשובה שעליכם לקחת בחשבון בתכנון הטיול שלכם ודעתי הפרטית והמנומקת היא שאם אומרים לכם "אין מקום, יש פניגירי", תמשיכו לחפש באותו הכפר ותתפשרו על מלון קצת פחות טוב, אבל אל תוותרו על החגיגה.
איך תדעו אם במקום בו אתם מתארחים יש פניגירי?
קל: שאלו את המקומיים. אחרי שסגרתם מקומות לינה, בין יתר השאלות שאתם נוהגים להפנות למארחים שלכם – איפה החניה הקרובה, האם אפשר להכניס לחדר מיטת תינוק וכל שאלה פרקטית אחרת – תשאלו גם האם יש בתקופת השהות שלכם פניגירי בסביבה הקרובה ואם כן, איפה בדיוק הוא מתקיים. גם אחרי שתגיעו למקום – בעל המלון, מוכר הירקות, נהג המונית – כולם יודעים מתי ואיפה יתרחש הפניגירי הבא. לרוב הם גם יוסיפו: "בואי, אצלנו זה הכי טוב".
אצל וסיליוס (חג יסוד הכפר) | קובי מידן
ידידי קובי מידן, שזכה להשתתף בפניגירי בעיירה לימני שבאי אוויה, כתב את השיר היפה הבא בעקבות החוויה. קיראו אותו עד הסוף וכשתזכו לקחת חלק בפניגירי, קיראו אותו שוב ותיהנו כפליים:
1.
וַסִילְיוּס מְדַדֶּה כְּהָר פּוֹסֵעַ,
כְּבַד סֶבֶר, מְלַוֶּה אֶת שִׁפּוּדוֹ –
נֶתַח הַבָּשָׂר הַמְּבַעְבֵּעַ
שֶׁשְּנֵי עוֹזְרִים נוֹשְׂאִים, מִפְּאַת כָּבְדוֹ.
הַשֻּׁלְחָנוֹת זוֹלְגִים אֶל הַסִּמְטָה.
קוֹל הַזַּמָּר גולש אל הַכִּכָּר.
אֶוָגֶלִיָה, מִשַּׁחַר יַלְדּוּתָהּ,
חוֹגֶגֶת כָּאן אֶת חַג יִסּוּד הַכְּפָר:
נָזִיר יָצַא לַיָּם לִפְנֵי זְמָן רַב –
מֵאָה שְׁמוֹנִים, מֵאָה תִּשְׁעִים שָׁנַה –
בְּעֹמֶק הַמִּפְרָץ, עַל פְּנֵי גַּלָּיו,
מָצַא בְּדֶרֶךְ-נֵס אֶת הַתְּמוּנָה;
אִיקוֹנָה שָׁל מִרְיָם הַרַחוּמָה,
אָמְנָם סְפוּגָה בְּמַיִם, אַךְ זוֹהֶרֶת.
הִיא כָּאן! בַּכְּנֵסִיָה שֶׁאַז הֻקְמָה –
אוֹתָה תְּמוּנָה עֲצְמָה, אוּלַי אַחֶרֶת.
גַּם הַטוּרְקִי, אוֹתוֹ מוֹשֵׁל כּוֹפֵר,
הִרְכִּין רֹאשׁוֹ בִּפְנֵי נִסֵּי נִסִּים.
אִם כִּי, יֵשׁ לְשָׁעֵר, הוּא גַּם הִרְהֵר:
יָקוּם נָמָל שׁוֹקֵק, יִהְיוּ מִסִּים.
2.
אֶוָגֶלִיָה מוֹרָה עַל הַהֶרְכֶּב:
נַגָּן הַקְּלָרִינֶט מַמָּשׁ מֻכְשָׁר.
כְּשֶׁהַזַּמָּר לְפֶתַע מִתְלָהֵב,
אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָה עַל מָה הוּא שָׁר.
"הַזִּכָּרוֹן הוּא כְּמוֹ פָּנָס בַּחֹשֶׁךְ.
חֲבָל שֶׁהַיָּרֵחַ לֹא מָלֵא.
הַזִּכָּרוֹן הוּא כְּמוֹ פָּנָס בַּחֹשֶֶׁךְ -ְ
אֲהוּבָתִי, הַבֹּקֶר כְּבָר עוֹלֶה".
כָּךְ, בַּמִּלִּים הַאֵלֶה, אוֹ אַחֶרֶת,
גָּם שָׁרוּ אָז, בְּחַג יִסּוּד הַכְּפָר.
כְּבָר אָז הָיָה וַסִילְיוּס, הִיא זוֹכֶרֶת,
מְאֹד מֻדְאָג בְּקֶשֶׁר לַבָּשָׂר.
בַּדֶּרֶךְ הֵנָה, אֶל גִּבְעָה קְטָנָה,
טִפְּסָה אִתָּנוּ, בְּפָנִים בּוֹרְקוֹת,
לִמְקוֹם נְשִׁיקָתָהּ הַרִאשׁוֹנָה –
מוּל דֶּלֶת כְּנֵסִיַּת הַנְּשִיקוֹת.
כְּפָרָהּ נַח לְרַגְלֵינוּ, אוֹרוֹתָיו
חוֹבְקִים קַו חוֹף, אוֹ שֶׁמָא חֲבוּקִים.
שָׁם בֵּית הוֹרֵיהָ, הוּא שֶׁל בְּנָהּ עַכְשָׁיו,
וְשָׁם הָיָה מִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים.
שָׁם כְּנֵסִיַּת מָרִיָה, כְּבָר מוּאֶרֶת –
מִן הַגִּבְעָה, מוּל עֶרֶשׂ עוֹלָמָהּ,
נִדְמֶה הָיָה שְׁלִימְנִי הַמֻּכֶּרֶת
נִפְרֶדֶת, לִשְׁנִיָּה קַלָּה, מִשְּׁמָהּ.
3.
הַכֹּל אֱמֶת, דָּבָר לֹא אֲמִּתִּי.
אֲנִי רוֹשֵׁם בְּתוֹךְ הַהֲמוּלָה.
אֶצְבְּעוֹתַי דּוֹלוֹת מִצַּלַּחְתִי
נִתְחֵי בָּשָׂר, פִסּוֹת שֶׁל עֲלִילָה:
הַכְּפָר נוֹסָד, בֵּין חֹשֶׁךְ לְפָנָס;
הֵיכָן טְמוּנָה גֻּלְגֹּלֶת הַנָּזִיר?
וַסִילְיוּס מְנַגֵּב עַל הַמִּכְנָס
שִׁפּוּד כָּסוּף, נָקִי מִבְּשַׂר חֲזִיר.
אוּלַי גָּם אֶת הַשִּׁיר יֵשׁ לְנַקּוֹת,
לְהִתְכּוֹנֵן לִקְרַאת הַנְּסִיעָה.
לַחְזֹר לַמְּכוֹנִיוֹת הַמְּחַכּוֹת
בַּחֲנַיָה, בְּגַב הַכְּנֵסִיָה.
נַחְזֹר, אֲהוּבָתִי, נַמְשִׁיךְ לִצְעֹד.
וַסִילְיוּס יְדַדֶּה אֶל הַסִּירִים.
אַךְ עוֹד יִקְרֹץ לִי, כְּשֻׁתָּף לְסוֹד –
כִּכְלוֹת הַכֹּל, כֻלָּנוּ תַּיָּרִים.
תגידו שלום לאותנטיות ולא להתראות לקלישאות
כמי שמסתובבת כבר שנים ביוון, חוקרת את התרבות היוונית לעומקה ונרתעת מהקלישאות המוכרות על היוונים (ברייקינג! הם לא תמיד שמחים, הם לא נטולי דאגות, והם ממש לא עצלנים!), אני יכולה לומר בוודאות: פניגירי טוב הוא חווייה שמחה ואותנטית.עבור המבקרים מבחוץ, הפניגירי הוא הזדמנות נדירה לחוות את יוון האמיתית – זו שאינה מבויימת או מיועדת לתיירים, אלא מתרחשת למען המקומיים.הוא מאפשר לנו לקחת חלק לרגע ברקמה קהילתית חיה, להתבונן במעגלים שכולם כולל כולם רוקדים בהם בחדווה אמיתית, להבין את הכוח של הקהילה וחשיבותה ביצירת איכות חיים.
*בתמונת הנושא: פניגירי בליטוכורו, למרגלות האולימפוס. צילם אבי אלטלף
