מרחב לשכחה מטרדות היומיום
פטראס, יוון, פברואר 2026.
כל העיר חוגגת, לכאורה חגיגה נטולת דאגות אבל בינינו, זו אשליה.
אין באמת מקום בעולם בו האנשים משוחררים לחלוטין מטרדות כאלה ואחרות, וליוונים יש כישרון לשאת את מנת הדאגות שלהם מבלי להפגין אותן כלפי חוץ.
לנו, שבאנו מתוך חשש גדול מפני מלחמה, האשליה הזו מועילה משום שהיא עוזרת להשכיח לרגע את מה שמחכה לנו כשנחזור.
בינינו, העולם לא תלוי בכך שנהיה עסוקות בכל רגע ורגע בחרדות שלנו, אולי אפילו להיפך.
זה אחד הדברים שאני אוהבת בעבודה שלי, היכולת להעניק לאנשים את מרחב השכחה הזה, ולו לזמן קצר.
בפטראס, כמו בכל רחבי יוון, קל לשכוח שיש בעולם מקומות בהם הפכנו לפחות רצויים. כולם מסבירי פנים, שמחים ומחייכים כשאנחנו אומרות שאנחנו מישראל. כשאנחנו עומדות בפינת רחוב, בעל חנות סמוכה שומע אותנו מדברות עברית וממהר לשלוף דגל ישראל. המחווה משמחת אותנו ואנחנו ממהרות להצטלם איתו, עם אשתו ועם הדגל.
מפעל לייצור זכרונות טובים
המלון שלנו ממוקם במדרחוב מרכזי, בדיוק באמצע בין שתי הכיכרות המרכזיות: כיכר המלך ג'ורג' וכיכר המלכה אולגה.
ברחובות עמוסי החוגגים מתנגנת מוסיקה חזקה לאורך היום ועד השעות הקטנות של הלילה, אנחנו נמצאות בלב ליבה של מסיבת רחוב ענקית שנמשכת שלושה ימים, עם תהלוכות שאורכות שעות, מופעי רחוב בפינות שונות של העיר וקהל שמח, שר ורוקד.
מדי בוקר אני מתעוררת לקולות של פועלי ניקיון שהשכימו קום כדי להבטיח שהעיר תקבל את פנינו רחוצה ומצוחצחת, אחרי החגיגות שנמשכו עד השעות הקטנות.
מדי לילה, כשאני מחליטה ללכת לישון, אטמי האוזניים שלי ממסכים מעט את הרעש מהרחוב, ואני שמחה בחלקי על הרעש הזה, כי יש משהו מאוד משמח לראות אנשים חוגגים ושמחים בחלקם, ולו לרגע.
העיר לא נחה לרגע. קצת לפני שכולם יוצאים לחופשת החג, עדיין אפשר להתבשם מהריחות הטריים שאופפים את שוק האיכרים השבועי. כמו בכל מקום אחר ביוון, גם הפטראים לא קונים ירקות בסופר: הם קונים רק מהמגדלים כי הם מעריכים את חומרי הגלם שלהם טריים ומקומיים, ממש לא מתאים להם לקנות משהו שאינם יודעים מנין הגיע.
הקרנבל היחיד בעולם שמנוהל על ידי מתנדבים
הקרנבל של פטראס הוא גם הגדול ביותר וגם הוותיק ביותר ביוון, מסורת שהתחילה במחצית השנייה של המאה ה-19, קצת אחרי השחרור מעול הכיבוש העותמאני.
זהו גם הקרנבל היחיד בעולם שכל כולו מבוסס על מתנדבים, ללא תקצוב של מוסדות רשמיים וללא חסויות. פטראס, שחיים בה כמאתיים וחמישים אלף תושבים, אירחה בסוף השבוע שעבר כ-300,000 אנשים שבאו אליה במיוחד לקרנבל! בין כל האורחים היינו אנחנו, חבורה עליזה של נשים ישראליות שהגיעו לטיול מאורגן עם "בית החוויות של סורנגה" ונהנו מכל רגע ורגע בטיול.
היום שאחרי: יום שני הנקי
אחרי שביום ראשון חגגנו עם היוונים את היום האחרון בו מותר להם לאכול בשר,
ביום שני חגגנו את היום הראשון בו הם אמורים להתנזר מבשר ועוד מאכלים מן החי – והחגיגות ביום הזה היו צבעוניות במיוחד, שלא לומר פרועות.
יום שני שאחרי הקרנבל נקרא "יום שני הנקי" וביוונית "קת'רה ד'פטרה" (Καθαρά Δευτέρα). נקי על שום מה? על שום שזה היום בו מציינים את תחילת צום הלנט, בו נהוג להיטהר ממחשבות רעות ומרגשות שליליים ולהתנזר ממאכלים מן החי (למעט פירות ים, משום שעל פי התפיסה היוונית אין להם דם).
הצום יימשך 40 ימים, ויסתיים ביום ראשון של הפסחא, בזבח של טלה (איך לא).
נאפפקטוס
חצינו את מפרץ קורינתוס צפונה, לאורכו של גשר ריו-אנדיריו היפהפה, בדרכנו לעיירה נאפפקטוס (Nafpaktos). שם, בנמל הוונציאני הקטן ביותר בים התיכון והמושלם בצורתו האובאלית, מתאספים מדי שנה ביום הזה המקומיים כדי לצפות בלהקות מחול מקומיות המדגימות ריקודים מסורתיים מכל רחבי יוון, כמובן עם התלבושות המסורתיות היפהפיות שלהם. בלהקות הללו רוקדים בני ובנות כל הגילאים, החל מילדים וילדות קטנים, וזו חוויה של ממש לצפות בהם. בקרבת מקום, בטיילת של נאפפקטוס, התעופפו להם עפיפונים בשמיים, שזוהי הדרך המסורתית יותר לציין את היום הזה.
גלקסידי
התחנה הבאה היתה העיירה גלאקסידי (Galaxidi), שם מתקיים האירוע הכי מלוכלך של יום שני הנקי: מלחמת הקמח המסורתית, זכר למלחמת קמח פרועה שהתחוללה במקום ב-1801 כנגד העותומאנים, שאסרו על היוונים לחגוג קרנבל כהלכתו.
עטופות מכף רגל ועד ראש בסרבל, מסיכה, כפפות וכיסוי לנעליים, צעדנו בין עשרות אלפי החוגגים לצלילי מוסיקה עליזה, דרך ענני קמח צבעוני שהתעופפו באוויר.
אחדים מהחוגגים עטו עליהם פעמונים גדולים שדנדנו עם כל צעד ושעל, ונראה היה כי לאיש לא אכפת להתלכלך, ממילא בסוף היום חיכתה לנו מקלחת חמה בדלפי הסמוכה.
ניפגש בשנה הבאה!
תמו אירועי קרנבל 2026, ולנו יש כבר תאריכים לטיול של השנה הבאה: 12-16/3/2026.
זה אירוע שמתרחש רק פעם בשנה, מוזמנות להצטרף לחגיגה!
