אורלי פינקלמן

פיטורים בפורים: כשהמלך פיטר את ושתי וגייס את אסתר

בכובע האחר שלי, זה של עולם הגיוס, עיון מחודש בסיפור המגילה הביא אותי לקרוא את סיפורן של ושתי ואסתר כסיפור שמתרחש בשוק העבודה: העובדת החצופה מפוטרת, הבוס מפרסת מודעת דרושים ומקבל במקומה את מי שנראית לו בלתי מאיימת. ואיך זה קשור לשוק העבודה של ימינו?

 

 

וידוי: מעולם לא התחפשתי למלכת אסתר. בדיעבד, מסתבר שהילדה הדעתנית והעצמאית שהייתי, הבינה בחוש פנימי שלא זהו המודל לחיקוי שלה. הנטיה שלי להגיד כל מה שאני חושבת עלתה לי ביוקר פעמים רבות. ככל שעברו השנים, הזדהיתי יותר ויותר עם ושתי, ועם זאת, אינני יכולה לדחות על הסף את האסתר שבי, זו הממתינה בשקט לתורה וכשהיא פותחת את פיה היא קונה את עולמה ומשיגה הישגים מזהירים. אז מי אתן יותר – ושתי או אסתר?

המסר של המגילה, עליו התחנכו דורות של ילדות, נערות ונשים יהודיות, הוא זה: אסתר היא גיבורה בלתי מעורערת בזכות צניעותה, יופיה וחכמתה ואילו ושתי היא מרדנית הראויה לעונש אותו קיבלה. מה היא כבר עשתה? הנה:

ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים–בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן–אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ–בְּכֶתֶר מַלְכוּת:  לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.  יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ.  {אסתר, א' ט-יב}.

אתן מבינות, אחשוורוש, שהוא מלך כל יכול, עוצמתו מרעידה את כל העולם העתיק (תשאלו את היוונים, שקראו לו כסרכסס, איך רעדו מפניו כשכמעט הצליח לכבוש את יוון במאה החמישית לפנה"ס. מזל שרק כמעט), אותו אחשוורוש מחליט להתפאר באשתו היפה בפני החוגגים, והיא, שומו שמיים, מסרבת. לא מתאים לה להיות מוצגת לראווה כחפץ, ובכלל, היא עסוקה במשתה משלה, ולמה שתעזוב הכל ותתייצב בפניו?

בכובע האחר שלי, זה של עולם הגיוס, עיון מחודש בסיפור הזה הביא אותי לקרוא את סיפורן של ושתי ואסתר כסיפור שמתרחש בשוק העבודה. כי מה היה לנו כאן? המלך הוא הבוס הבלתי מעורער. אשתו נדרשת להתייצב בפניו ולהציג את יופיה, סתם כך כדי שהוא יוכל להתגאות בה, כאילו שהיא חפץ יפה ותו לא. היא מסרבת, בין היתר כי היא עסוקה במשתה, או אם תרצו ישיבה, בחברת נשות הממלכה. גם להן יש חיים, יו נואו. המלך מתחרפן. היועצים מחממים אותו. אם לא תעמיד אותה במקום, הם אומרים, כל נשות הממלכה יילכו בעקבותיה ויבזו את בעליהן. מה לעשות, אומר המלך. תפטר אותה, הם עונים כאיש אחד. עוד היום תפרסם מודעת דרושים ואנחנו מבטיחים לך שנמצא לה מחליפה בקלות, והיא תהיה יותר טובה ויותר נאמנה ממנה.

טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה:  כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן:  בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו–וְלֹא-בָאָה.  יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. {אסתר א, טז-יח).

הנה יצא המרצע מהשק: ושתי אינה מאיימת רק על תדמיתו של המלך. האיום שלה הוא גלובלי, על כל ההגמוניה הגברית כסדר החברתי המקובל.

חברות פטריארכליות, מאז ימי קדם, עוסקות בשימור ההגמוניה הזאת, מהטעם הפשוט שכל מעמד שליט שקובע את הכללים רוצה לשמר את כוחו. מדוע הפטריארכיה התפתחה בצורה כזאת? הרחבתי על כך בפוסט "מי נהנה יותר".

חז"ל מחזיקים בדיוק באותן עמדות כמו המלך הפרסי ויועציו. אישה שיש לה רצון עצמאי ודעות משלה, לא יכולה לשאת התואר הנחשק "מלכה". המודל הנשי הרצוי, על פי מגילת אסתר ועל פי מיתוסים רבים שהיו נפוצים בכל הדתות באזור, הוא "תהיי יפה ותשתקי".

יועצי המלך דוחפים אותו לפרסם הודעה רשמית על סיום תפקידה של ושתי ועל תחילת תהליך האיתור של מחליפתה. הם מבטיחים לו שאם יבחר אישה אחרת על פניה, הסדר הטוב יחזור לממלכה וכל הנשים יחזרו לכבד את בעליהן:

יט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר:  אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.  כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן–לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן. {אסתר א', יט-כ).

במילים אחרות, היא תהיה יפה ותשתוק, כמו שאנחנו אוהבים.

פרק ב' של המגילה מתאר את תחרות היופי אליה מתקבצות ובאות כל בתולות הממלכה טובות המראה. אסתר מגישה מועמדות, בעצת דודה מרדכי היא משמיטה כמה פרטים מהביוגרפיה (כמו למשל פרט קטן על היותה יהודיה) ובהיותה טובת מראה ושתקנית היא גוברת על מאות מועמדות שהגיעו מכל רחבי הממלכה וזוכה בתפקיד הנחשק.

אסתר מפציעה בסיפור כהבטחה הגדולה להשבת ההגמוניה הגברית, ועימה הסדר החברתי המקובל, על כנם. ואולם, בהדרגה היא מתגלה כגיבורה אמיתית, כזו שלוקחת על עצמה סיכונים, משמיעה את קולה, מקבלת הכרה כסמכות שיש לציית לה.

לא עוד "וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה… כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי" אלא "וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר"; היא זוכה להשפיע על החלטותיו של המלך, משיגה לעצמה כוח רב עד כדי כך שהיא ממנה את מרדכי לתפקיד בכיר בארמון "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת-מָרְדֳּכַי עַל-בֵּית הָמָן".

העוצמה שלה מגיעה לשיאה בפסוק "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת-כָּל-תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת" – שהפשט שלו הוא – היא כתבה את ההיסטוריה, כי מן הסתם היא המנצחת בסיפור הזה.

והנה הטוויסט האחרון בעלילה: אחרי שאסתר מצילה את עמה מפני גזירת שמד, כשהיא בשיא תהילתה וכוחה, היא מוותרת על העוצמה ומוסרת את המפתחות לדודה, מרדכי, האיש שגידל אותה.

מה אנחנו לומדות מכך על שוק העבודה? אתן כבר מכירות את דעתי – נשים, הרבה יותר מגברים, חוששות לתפוס את המקום שהן ראויות לו על הבמה. רובן ישתקו גם כשיש להן מה לומר וימתינו בסבלנות לתורן. ואני אומרת, תהיו ושתי שעומדת על שלה, ותהיו גם אסתר שיודעת איך להשיג את מטרותיה, אבל לעולם אל תתנו לאף אחד להשתיק אתכן.

 

בתמונה: לא ממש משנה למה התחפשתי, העיקר שצחקתי כל הדרך אל הבמה.

לשתף זה חלק מהכיף
תוכן עניינים

אהבת? יש לי עוד סיפורים מעניינים.

כשהאמת סותרת את הנראטיב המדומיין

ביום בו חזרו ראשוני החטופים במסגרת העיסקה, היה נדמה שהזמן עמד מלכת, כאשר חיכינו להם שיחזרו הביתה. נדמה שכולנו שמחנו והתרגשנו עם המשפחות שזכו לפגוש

האשטאגים, בשביל מה זה נחוץ?

להאשטאגים תפקיד כפול: הם גם מעבירים מסר וגם מסייעים למצוא עוד פוסטים שמכילים אותם. כל מי שרוצה לתרום להסברה הלאומית, להשגת אשראי מדיני וגיבוי למדינת

יש טיולים והרצאות שמתמלאים עוד לפני שאני מספיקה להגיד "קלימרה".

שווה להירשם לניוזלטר שלי.
דילוג לתוכן