לא מזמן, יצאתי למסע הכנה בפלופונז, לקראת טיול חדש שעלה בדעתי להוציא.
מריה, שהיא האופרייטורית הכי טובה ביוון והיא הפרטנרית הכי טובה למסע של גילויים חדשים, הצטרפה אלי ויחד חרשנו את דרום יוון, ליקטנו פנינים ויהלומים, מצאנו זהב במקומות הכי לא צפויים ואצרנו טיול שהוא קפסולה מענגת של המדינה כולה: מההרים אל חופי הים, מכפרים ציוריים אל עיירות מופלאות, מהמטבח המסורתי אל טרנדים קולינריים חדשים, מהטבע הפראי אל העיר המהוגנת, והכל כה יפה, והאנשים כה נעימים ואדיבים, וככל שהמסע מתארך, כך אינני רוצה שהוא ייגמר.
כשיוצאים להכין טיול, מתחילים מלהכין את ההכנה, הרי הזמן כה מוגבל ועלינו לראות ולטעום ולחוות כה הרבה. מריה קיבלה ממני בריף לדברים שחשובים לי, וזה היה בריף מאתגר, אבל לא מישהי כמוה נבהלת מאתגרים, וגם אני חקרתי את כל מי שיכולתי ורשמתי המלצות למקומות ואנשים שכדאי לנו לפגוש, ובכל זאת, שתינו יודעות שרק כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים, ושחובה עלינו להשאיר גם פתח לתגליות שכלל לא ידענו על קיומן.
וכך הגענו בערב לויטינה, והלכנו לאכול במסעדה שניקח אליה גם את הקבוצה. התלבטנו לגבי התוכנית שלנו למחר, ובין ההתלבטויות שתקנו והתבוננו באנשים שמילאו את המסעדה. ליתר דיוק, אני התבוננתי, מריה הקשיבה. פתאום היא אמרה, שמעתי את האישה בשולחן ההוא מספרת על מקום יפה שהיא היתה בו. חכי רגע, אני הולכת לשאול אותה על זה.
מפה לשם, האישה ששמה אלנה הצטרפה אלינו לשולחן, התפתחה שיחה ערה, מסתבר שהיא מתמחה בתוכן למגזינים מקצועיים ובין היתר עורכת ספרי בישול של שפים יווניים טרנדיים, בין היתר היא חברה טובה של השף שבדיוק אצלו ישבנו באותו הרגע, שהוא אחד השפים הכוכבים של יוון כולה. דיברנו על המקום של האוכל בתרבות היוונית ועל מגמות במטבח היווני המודרני ולקינוח היא הציעה להצטרף אלינו למחרת ולהראות לנו כמה מקומות שהיא חושבת שיעניינו אותנו.
וכאן המקום להזכיר את המילים שאני כל כך אוהבת, כי הן מסבירות היטב את המהות היוונית:
פילוטימו, שאין לה מקבילה בשום שפה בעולם והמשמעות העמוקה שלה היא "לעשות את הדבר הנכון עבור האחרים";
פילוקסניה, שפירושה המילולי "אהבת הזרים" והיא ציווי של האלים עוד מימי הדת היוונית העתיקה, ומשמעותה היא חובת הכנסת אורחים בכבוד ומתוך כוונה שלמה;
ומראקי, שיש מילונים שיתרגמו אותה כ"תשוקה" או כ"טעם", וגם פה אין תרגום פשוט שיעשה עימה חסד, כי המשמעות העמוקה שלה היא "לשים את כל הלב שלך בכל דבר שאתה עושה", וביוון המראקי נמצאת בכל מקום, ובמיוחד במקום שבו הלבבות תמיד פתוחים והחושים ערים, ובכלל, מראקי היא תשובה טובה, לא משנה מה השאלה.
ואלנה, כמו רוב היוונים שאני מכירה, היא שופעת כרימון בכל אלה גם יחד, ובנוסף היא גם רהוטה, יצירתית וחכמה. היא הבינה בדיוק מה אנחנו מחפשות והראתה לנו את הדרך לסוף העולם, תרתי משמע, כפר שננטש לפני שנים רבות, ותושביו השאירו בו חתיכות מלבבותיהם, והחתיכות האלה התחברו יחד למיזם קהילתי שצריך לבוא ולראות בעיניים כדי להאמין, כי אין דבר שלם יותר מלב שבור.
ומלבדה פגשנו גם את סנדי, שמנהלת יקב משפחתי בבית עתיק והיא תיקח אותנו לכרמים היפהפיים שלה ותספר לנו על החיים בכפרים של ארקדיה;
ואת מריה, שאורגת בנול, בשיטה מסורתית, ויוצרת יצירות אמנות שיש כאלה שקוראים להן צעיפים;
ואת אלני, שמנהלת מקום בנאפפליו בו היא מתעדת את אחת המסורות היווניות החשובות שהתפתחו בתקופת המרד נגד הטורקים, לפני למעלה מ-200 שנה;
ואת קוסטס, רועה העיזים שלקח אותנו טרמפ בטנדר האדום שלו מודל 78, אבל זה כבר שייך לסיפור אחר.
וכל זה לא היה קורה בלי מריה, שגם חקרה ושאלה וקבעה לנו פגישות לפני, וגם קשובה לכל מה שקורה מסביבה תוך כדי, ויש לה את התכונה המקסימה הזאת להיות נחמדה מבפנים, מכל הלב, ולפתוח בשיחה עם כל מיני אנשים שרק הרגע נתקלה בהם, וכל מה שהיא מבקשת מיד אומרים לה כן, ואולי זה פשוט בגלל שגם הם הכי נחמדים בעולם וזה בא להם בקלות, בגלל הפילוקסניה והפילוטימו והמראקי.
עוד סיפורים, טיולים והרצאות
