יש איזה עניין שתמיד עולה בכל הקבוצות שבאות איתי לאיחוד האמירויות, והוא הצורך שחלקם חשים להצטדק בפני חבריהם על כך שהם מתעניינים בביקור במדינה הזאת, ומאידך ההפתעה העצומה שנכונה לכל מי שמגיע לכאן.
שנאמר, ממש לא מה שחשבתם.
דווקא מפני שזו לא דמוקרטיה,
דווקא משום שמדובר במדינה ערבית מוסלמית דתית,
דווקא בגלל היחס הלא אפשרי בין אזרחים לתושבים,
דווקא בגלל כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים.
נשארתי כאן לעוד יומיים אחרי הטיול האחרון. כל כך הרבה קורה כאן, ותמיד אני תוהה מתי אנשים יפסיקו להתעניין בבורג׳ חליפה ומתי יהיה ביקוש לאתרים אחרים, שמלמדים אותנו הרבה יותר על המורשת האמירתית מחד ועל מה שמעניין את מי שחי כאן מאידך.
"זה כל כך בזבזני לבנות מגדלים גבוהים שכאלה"
אפרופו הבורג׳. הוא שם מתוך הבנה של שליטי דובאי שאם יבנו אותו, השאר כבר יבואו. ממש כמו בשדה החלומות, כשקווין קוסטנר שומע את שדה התירס לוחש לו: If you build it, they will come.
סיור מרתק עם קורט, אדריכל קנדי שחי כאן מזה 18 שנים, הניב את התובנה הזאת: אתה רוצה להעלות את ערך הנדלן בעיר שלא מעניינת אף אחד? קודם תבנה מונומנט שכל העולם ידבר עליו. אחר כך תפתח את כל מה שסביבו: שטחי מסחר, משרדים, בתי מלון, בתי דירות. הנוף למגדל מקפיץ את ערך הנדלן לשמיים. בזבוז? הצחקתם אותם. זו הוצאה שיווקית שנראה כי הוכיחה את עצמה. כי ברגע שמשכת תשומת לב, השגת את הקשב של החברות הבינלאומיות שאתה חפץ ביקרן. עכשיו הן יתעניינו בחזון שלך, באפשרויות לפתח עסקים מתוך המדינה הקטנטונת שלך, בשיתופי פעולה. וגם התיירים יבואו, וכולם יעמדו בתור כדי לעלות למרפסת התצפית שאפילו לא קרובה לראש המגדל, וירכשו כרטיסים, ואחר כך יבזבזו כסף בקניון. אז בואו ניתן להם גם את הקניון הכי גדול בעולם, שיילכו קצת לאיבוד בתוכו, זה טוב לעסקים. ואם כבר הקמנו מונומנטים כאלה, בואו נקים עוד כמה, ואז נגדיל את שדה התעופה, ועכשיו כבר יש לנו מה להציע לכל התיירים שעוצרים פה לקונקשן. עם כל הטוב הזה, לא תישארו עוד קצת? והם נשארים, וחלקם, כמונו, באים באופן מיוחד, וכולם מוצאים כאן מדינה ערבית שהיא בדיוק ההיפך ממה שחשבו.
"מרגיז אותי שהם מנצלים עובדים זרים"
לא, כי אצלנו… ממש כיף להיות זרים, לא ככה?
אבל בואו נחזור לאמירתים: יש להם כישרון להפוך כל חסרון ליתרון, כל חולשה לחוזקה.
הם לא יכלו לפתח את הכלכלה שלהם מבלי ליצור שכבה עצומה של עובדים זרים. מה לעשות, מיליון ומשהו אמירתים לא יכולים לעשות הכל בעצמם. ואז הם מצאו את עצמם במצב של מדינה רב לאומית, שלא מוכנה לוותר על הצביון שלה, ומשיקולים כלכליים ואחרים קופצת ידה ולא מחלקת אזרחויות ודרכונים, גם למי שחי כאן כבר עשרות שנים. ויחד עם המדיניות הזאת מגיע פער עצום בין זכויות האזרחים שבמיעוט לזכויות הזרים שהם הרוב.
הם מבינים לבד שזה עלול להתפוצץ להם בפנים.
הם גם ספגו, בצדק רב, ביקורת על תנאי ההעסקה של עובדים, בעיקר בענפי הבנייה והנפט. ומאחר שהם מבינים שהם לא יכולים להרשות לעצמם להמשיך לעבוד ביקורת כזאת, הם עדכנו את חוקי ההעסקה כדי שיבטיחו את שלומם ורווחתם של העובדים. פגשתי זרים שעוסקים בתיירות שמשבחים את מדיניות הממשלה ואת הסנקציות על מעסיקים שמעגלים פינות. פגשתי גם אחרים, שבשקט בשקט אמרו שהם לא מרוצים מהתנאים שלהם אבל הם פוחדים לדבר, כי אם לא תהיה להם עבודה, אשרת השהייה שלהם תתפוגג והם ייאלצו לחזור הביתה, מקום שלרוב כבר אין להם הרבה מה לחפש בו. יש פה קרוב לתשעה מיליון זרים, תארו לעצמכם שיש להם תשעה מיליון סיפורים שונים, ולא, אל תקראו להם עבדים. תנו להם את הכבוד המגיע להם, חלקם הגדול אנשים משכילים ומקצועיים בתחומם, שבאו לכאן כי הפרנסה כאן טובה עשרות מונים מאשר בארצות מוצאם. אחד מהם מתעקש לטעון שאם אתה מבריק בתחומך, ויש לך תרומה משמעותית למימוש החזון של המנהיג, חייך יהיו טובים ועבודתך תהיה מתגמלת מאוד.
מדינה שמנוהלת כמו חברת ענק גלובלית. כמעט.
השורה התחתונה היא שמדובר במדינה מנוהלת היטב, בעלת השפעה מיטיבה וממתנת על המרחב המוסלמי שסביבה. זו מדינה דתית עם הרבה כבוד למסורת ועם אפס סובלנות לקיצוניות. מדינה מסורתית שעושה כבוד לעבר ומביטה הרחק אל העתיד. מדינה שבבחירות לפרלמנט רק מחצית מהחברים נבחרים על ידי האסיפה, והיתר ממונים על ידי המנהיג. למה, אתן ודאי רוצות לדעת? כדי שהוא יהיה בטוח שיש בפרלמנט שלו לפחות 50% נשים. זו מדינה לא דמוקרטית שההתנהלות שלה מעוררת שאלות על פרדיגמת הדמוקרטיה, ודאי לאור מה שקורה היום אצלנו.
היא לא נכנסת למשבצות המוכרות לנו, וזה דורש מאיתנו מאמץ גדול.
הפערים האלה, דורשים מאיתנו מאמץ גדול. בייחוד מהספקנים ושואלי השאלות שבינינו. שום דבר פה לא מתיישב בתוך התבניות שיש לנו במוח. שום דבר כאן לא פשוט, אין שחור ולבן, חציו אפל, חציו מואר, כמו בשיר של אלי אליהו שציטטתי באוזני המטיילים ביום האחרון לטיול.
אבל רגע, התחלתי בכלל מהניסיון שלי למצוא את המקומות שיום אחד אולי יעניינו אנשים יותר מאשר הבורג׳, שלטעמי התצפית ממנו היא האטרקציה הכי פחות מעניינת שיש לדובאי להציע. הרבה יותר יפה להסתכל עליו מחלון החדר שלי במלון.
אבל נסחפתי קצת, והפוסט התארך, ואת התגליות החדשות שלי אשמור לפוסט הבא.
