גלויות מספרות סיפורים

כל נסיעה לגיאורגיה מחזירה אותי אל המיתוס של פרומתאוס. בכל פעם מחדש אני מחפשת עומקים חדשים בסיפור, והפעם, לא יכולתי שלא לשים לב לנראטיב הזה של מרד נגד השלטון שגורר אחריו ענישה קשה, ולעומתה סירוב להיכנע לגורל, מציאת התקווה במקום שלא שיערת והגאולה שמגיעה לבסוף למי שלא מוותר.

אם יש בני אדם גנבים ושקרנים, ואם אחים קטנים נוהגים להציק לאחים הגדולים – הרי שיהיה לכך ביטוי במיתולוגיות השונות. כי מה הם המיתוסים, אם לא ראי לנפש האדם? מבט על הרמס, אל השקרנים והגנבים במיתולוגיה היוונית (וכמובן שליח האלים), ועל לוקי, האל האפל והנכלולי מהמיתולוגיה הנורדית.

בריוויירה של הים היוני, פארגה, סיווטה ופרווזה הן שלוש עיירות חוף מקסימות, אזור מושלם לשילוב בטיול לצפון מערב יוון. פרווזה היא גם השער לאי לפקדה, ובקיץ יש אליה גם טיסות ישירות מישראל.

להיות גם אוהבת ספר וגם אוהבת יוון פירושו לקרוא כל מה שאי פעם נכתב על יוון או על ידי יוונים. האתגר הוא לעיתים למצוא ספרים נדירים שהמהדורה האחרונה שלהם אזלה מזמן. מזל שיש אפשרות לקרוא בדיגיטל וטוב שיש ספריות. ואלה הספרים שכדאי לכם למצוא.

אז מה קונים פה, אני נשאלת לעיתים קרובות. מי שכבר התאהבו יודעים שהכל משובח ביוון, ועם זאת, יש דברים שבאופן קבוע ייכנסו למזוודה שלי ודברים אחרים שאני מעדיפה לקנות בארץ. רשימת המלצות אישית לגמרי, במיוחד בשבילכן ובשבילכם.

פילוטימו, פילוקסניה ומראקי הן שלוש מילים שאני אוהבת במיוחד בשפה היוונית. קבלו סיפור קטן שממחיש את משמעותן.

מזג האוויר בנורווגיה בקיץ פשוט מושלם. אפילו הגשם לא יכול לקלקל את החוויה. הטיול במדינה יכול להיות חוויה רגועה ונינוחה, ובייחוד אם תעיפו מבט בטיפים השווים שכתבתי כאן מניסיוני.

לפעמים, כל מה שנחוץ כדי להתמודד עם מה שקורה סביבנו הוא בריחה קטנה, אל צרות של אחרים. קחו את נורווגיה למשל: היא התברכה בנופים הכי יפים בעולם, באוצרות טבע שהעשירו את קופתה, באקלים מושלם לטיול בקיץ ובמידה גדושה של חוש מידה. שיעור קטן בשמירה על פרופורציות בנוסח נורווגיה.

הנורווגים אינם ממהרים. הם סבלניים, חייכנים, אדיבים ובכל אלה מהולה אדישות של מי שאינם לוקחים את עצמם ברצינות רבה מדי… עד שנקרה בדרכם תייר הממהר מדי לדרכו.

היום הראשון של האביב הוא חג צבעוני ומלא יופי באוזבקיסטן, והוא מבשר את תחילתו של האביב, העונה היפה ביותר לטיולים במדינה.

רשת X, שפעם נקראה טוויטר ושמה שונה על ידי אילון מאסק לאחר שרכש אותה, יכולה לספק פנינים לא מעטות אם רק יודעים אחרי מי לעקוב בה. נו, בדיוק כמו ברשתות האחרות. גם כאן, כמו ברשתות האחרות, חלים כללים דומים לגבי ההתנהלות הנכונה והאפקטיבית.

מתיעוד הטבח למאמץ להחזרת החטופים והחטופות, מסקירות היסטוריות מעולות למאבק באנטישמיות, מאנגלית בלבד ל-46 שפות, קבלו את 11 מאגרי המידע הטובים ביותר שנולדו לאחר טבח 7 באוקטובר.

מכירים את זה שאתם מעלים סרטון מהמם לרשת חברתית כלשהי, ולא זו בלבד שהוא בקושי זוכה להתייחסות מהחברים שלכם, פתאום אתם מגלים שקיבלתם דווקא תגובות עוינות, אנטישמיות ומרגיזות? על אלה אנחנו אומרים, Come on, make my day! מדריך לגיבורי וגיבורות מקלדת, לשירותכם.

בין מיזמי ההסברה הפרטיים שצצו מיד לאחר השבעה באוקטובר, יש אין ספור קבוצות ווטסאפ. בולטות מעל כולן אלה שמנגישות את פעילות ההסברה והופכת אותה לקלה ליישום עבור כל אחד ואחת, גם אלה שאין להן ידע קודם בתחום או הבנה ברשתות החברתיות.

האנטישמיות חוגגת בעולם, ארגוני הנשים הבינ"ל מתעלמים מפשעי המלחמה שבוצעו כנגד נשים וילדים ישראלים, עיתונאים ממהרים להפיץ את דיווחי השקר של חמאס ואחרים שואלים שאלות מטופשות ומרושעות, ואנחנו עומדים ושואלים: למה? הנה תשובה אפשרית.

להאשטאגים תפקיד כפול: הם גם מעבירים מסר וגם מסייעים למצוא עוד פוסטים שמכילים אותם. כל מי שרוצה לתרום להסברה הלאומית, להשגת אשראי מדיני וגיבוי למדינת ישראל, צריכ/ה להכיר ולאמץ את השימוש בהאשטאגים.

דוד סרנגה, ראש חטיבת הדיפלומטיה הדיגיטלית במשרד החוץ, אמר את הדברים בפגישה של קהילת "הסברה כחול-לבן", במהלך חודש אוקטובר 2023. על בסיס דבריו ערכתי והכנתי "מיני מדריך" למסביר/ה המתחיל/ה.

גיל ליינר, לשעבר קונסול ההסברה של ישראל בניו יורק, נתן הרצאה קצרה בקהילת "קומנדו הסברה". דבריו מחזקים את חשיבות ההסברה הבינאישית, קרי בינינו לבין המכרים האישיים שלנו, ויש גם תוספת משלי על קהלי המטרה – מי מעניין אותנו במיוחד ומי בכלל לא.

כמעט לכל שפה יש קבוצת ווטסאפ ייעודית, בה ניתן לבקש תרגומים לשפה זו ולמצוא חומרים מתורגמים. חלקן פעילות יותר וחלקן פחות. הרשימה המלאה כאן.

חברתי מורית רוזן שלחה הבוקר ניוזלטר עם רשימה מעולה של המלצות מעקב לטיקטוק. כבר כמה ימים שאני מתכננת לעשות את זה בעצמי, ואני ממש מודה לה על שהקדימה אותי. תיהנו!

במקום לנסות להשפיע עם תוכן מקורי שלא יזכה לחשיפה, מומלץ להתחיל לעקוב אחרי משפיעניות ומשפיעני רשת עם חשיפה גדולה, ולסייע בהפצת התכנים שלהם/ן על ידי הוספת לייקים, תגובות ושיתופים לסטורי. חלק ב': אינסטגרם.

הנה כמה דברים שקרו במדיה מתחילת המלחמה, ואיך תוכלו להתמודד איתם.

רוצים לעזור במלחמת ההסברה של ישראל? קבלו ריכוז של מאגרי תכנים מעולים להפצה, אנשים שכדאי לעקוב אחריהם כדי ללמוד להיות אפקטיביים ברשתות, קבוצות ווטסאפ משמעותיות ועוד, כל מה שיכול לעזור במלחמת ההסברה של ישראל נגד החמאס.

לכבוד השנה החדשה, בחרתי לחלוק אתכם ואתכן המלצות לחוויות שאינן דורשות יציאה מאזור הנוחות: הספרים שאהבתי השנה, סדרות טלוויזיה שריתקו אותי אל הספה, רעיון למתנת חג עם משמעות והמסע הכי טוב שתצאו אליו מבלי לצאת מגבולות הארץ.

נורווגיה מצטיירת לרוב כמדינה שבה היופי של הטבע עושה את העבודה והוא אינו זקוק לעזרה מכל סוג שהוא. אבל הנורווגים, מסתבר, משתגעים על אמנות, ומלבד מוזיאונים נהדרים, נורווגיה מלאה באמנות חוצות, בעיקר בערים הגדולות אבל ממש לא רק.

מסע בגאורגיה בשבוע בו מלאו 15 שנים למלחמה האחרונה מול רוסיה, וכמה מאות שנים לאחר אחד הקרבות המפוארים שהגאורגים מתפארים בהם עד היום, מעורר שאלות על עתידה של המדינה ועל התקווה לעצמאות אמיתית מידה הארוכה של רוסיה.

האם מסעות בעולם משפרים אותנו או הופכים אותנו לגירסה הגרועה ביותר של עצמנו? מאמר מאת פרופ' אגנס קלארד, שהתפרסם במגזין "הזמן הזה" עורר את סקרנותי ושלח אותי להיזכר במי שהייתי פעם, מזמן.

בואו נשתעשע קצת במטבח. נכון, כל מי שקצת מכירה אותי יודעת שהמטבח הוא לא התחום החזק שלי, אבל נשבעת שיש כמה מתכונים שאני ממש מצטיינת בהם. נחשו מה המשותף לכולם?

תקציר הפרק הקודם: נשארתי ליומיים אחרי שסיימתי להדריך קבוצה נהדרת, במטרה להכיר אתרים נוספים בעיר, כאלה שמאפשרים להכיר אותה לעומק, מנקודות מבט קצת אחרות. דובאי קצת אחרת, הרחק מההמון הסואן. לגזור ולשמור.

אף אחד לא שאל אותי מה אני רוצה במתנה ליום ההולדת, ובכל זאת, לא היססתי לבקש.
עצים, עניתי לכל מי שלא שאל. אני רוצה לנטוע עצים. ולא סתם עצים. אלונים, ואתם יודעים מה, אפשר גם חרובים. וגם שמש, אם זה לא מוגזם. סיפור קטן על אופטימיות גדולה.

יש איזה עניין שתמיד עולה בכל הקבוצות שבאות איתי לאיחוד האמירויות, והוא הצורך שחלקם חשים להצטדק בפני חבריהם על כך שהם מתעניינים בביקור במדינה הזאת, ומאידך ההפתעה העצומה שנכונה לכל מי שמגיע לכאן. שנאמר, ממש לא מה שחשבתם.

מה שמפתיע הוא שעם כל הפופולריות של יוון בקרב הישראלים, הקרנבל שלה עדיין לא מאוד מוכר כאן, ולכן עדיין יש הזדמנות למי שיטרחו ויגיעו אליו, לפגוש בעיקר מקומיים, ולהרגיש חלק מהם באירוע קהילתי מושקע ושמח, בו כולם מכירים את כולם. אז מהו הקרנבל הזה ומה כל כך מיוחד בו?

כאילו מעולם לא היתה כאן קורונה, בבת אחת הכל נפתח, הוסרו כל המגבלות ו – אמאל'ה, מה זה הבלגאן הזה? כמי שמתדרכת מטיילים לפחות פעמיים בחודש, אספתי את מיטב הטיפים שאני נוהגת לחלק ביד נדיבה, ואיך אומרים? באתי. ראיתי. שרדתי כדי לספר.

המוסיקה היא חלק בלתי נפרד מכל ביקור ביוון, והחוויות המוסיקליות העמוקות ביותר הן לאו דווקא בהופעות או בטברנות. שני סיפורים קטנים על מוסיקה ומראקי, ומה זה בכלל מראקי?

סיור מפתיע בעיר נצרת, בהובלת סיגל יושע ומעוז ינון, ומחשבות שעלו בי על הדרכת טיולים מעבר לים. יהיו עוד סיורים כאלה, שווה לקרוא עד הסוף.

החלטתם לנסוע ליוון? נהדר! היוונים מאוד שמחים לארח אותנו, כמו תמיד, והחדשות המרעישות הן שכל המגבלות – מבוטלות! סעו לשלום ויאמאס! עדכון אחרון 10 יוני 2022.

שלושה סיפורים על מה שנדמה שרואים ולאן נדמה שהולכים ומה שבסוף מגלים: מסע מסלוניקי בצפון יוון ועד לפלופונז בדרום.

בתשובה לשאלה – מה נחשב בגדר "לא ייעשה" ביוון? עונה יאניס פאפאדופולוס, יווני תושב סלוניקי: "אגביל את עצמי למסגרת הטברנה, שהיא מסגרת חברתית חשובה מאוד. אולי החשובה ביותר עבור היוונים אחרי גיל ההתבגרות". ובכן, שימו לב.

האמירתים כסטוריטלרים מצטיינים, חלק ב': הערכים ששליטי אבו-דאבי בוחרים להבליט והאופן שבו הם מספרים לעולם את הסיפור שהם רוצים שהעולם יהדהד עבורם.

המגדלים הכי גבוהים והכי נוצצים? הם רק המעטפת הנוצצת של הסיפור.
המסגרת של דובאי? פשוט, סיפור מסגרת. האקספו? האקספוזיציה.
הסיפור האמיתי שוכן ברובד עמוק יותר, והוא ממחיש את ההכרה העמוקה של שליטי האמירויות בכך ששדה הפעולה החשוב ביותר הוא שדה התודעה.

נותרו עוד פחות מחודשיים לבקר בתערוכה הבינלאומית הגדולה ביותר, שמתקיימת אחת לחמש שנים. הביתן הישראלי הוא אירוע היסטורי ומעבר לכך הוא מרשים, מרגש ומעורר גאווה. חוויות מביקור בתערוכה.

גורדי השחקים של דובאי ואבו דאבי, מושכים אליהם הרבה ביקורת על חוסר טעם ובזבזנות. אפשר גם לראות בהם משל לזקיפות הקומה האמירתית, עטיפה נוצצת שנועדה להסב את תשומת ליבנו למדינה קטנטונת, עם תרבות שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנה. רשמי ביקור באמירויות.

סלוניקי היא יעד מושלם לבריחה עירונית קצרה ומענגת, בייחוד בחורף. חופשה קצרה בתחילת נובמבר הולידה כמה טיפים והמלצות שממש כדאי לכם לשמור, כי מתישהו תהיו בעיר והם ישדרגו לכם את החוויה הרבה מעל לטיול הסטנדרטי.

בפעמים הראשונות שהתבלבלתי בין כן ללא ביוונית, צחקתי על עצמי מבפנים עם המשפט "אז תגיד חיובי!", ואז גיליתי שהיוונים מצאו דרך מאוד מקורית לעזור לנו לזכור מי כן ומי לא: יש להם יום מיוחד בשנה, יום שחל בדיוק היום, ושמו "יום הלא" – אוחי!

שתי מנהלות צעירות ומבטיחות – אפרודיטי וארטמיס – קרויות על שם שתיים מהאלות האולימפיות – ומנהלות עסקים משפחתיים מרשימים. פגשתי אותן כשיצאתי להכנה לטיול חברות לסלוניקי, והתאהבתי.

בא לכם לנסוע ליוון, נכון? זו לא באמת שאלה, אני יודעת שבא לכם. ואם לא בא לכם, יבוא לכם. אני יודעת. ושמתי לב שיש המון שאלות שחוזרות על עצמן, ולפיכך, ריכזתי טיפים והמלצות שיעזרו לכם בתכנון טיולי הסתו והחורף שלכם ביוון.

כן, אני יודעת, לרובכם השילוב "יוון" ו"יין" נשמע מאוד משונה.
במערב אירופה כבר למדו להעריך את יקבי הבוטיק היווניים, בהם מכינים יין מזנים מקומיים ייחודיים, לעיתים בשילוב עם זנים יותר מוכרים למערב. ביקור בשני יקבי בוטיק, האחד בצפון האי אוויה והשני מצידו השני של המפרץ.

לפני מאה שנה בערך, הפליטים שהגיעו מאסיה הקטנה הביאו איתם את התאנים המהוללות של סמירנה (איזמיר), כדי לנטוע אותן במולדת החדשה-ישנה. היום, התאנים הללו הן ענף ייצוא שתושבי האי מתגאים בו.

בכל שנה, ב-27 באוגוסט, מציינים ביוון את חגו של פאנוריוס, הקדוש שיעזור לכן למצוא את אשר אבד: חפצים שנעלמו, אהבה שאבדו עקבותיה, פרנסה, תקווה, רק תבקשו.

מפגש מפתיע עם דולפינים שנתנו לכבודנו הופעה מרהיבה, בטיול ליוון, באי אוויה.

חמשת הימים שבין 20 ביולי ל -24 ביולי 1974 היו הסוערים והמכריעים בהיסטוריה של יוון המודרנית. הפלישה הטורקית לקפריסין, קריסת החונטה הצבאית והולדת הרפובליקה ההלנית החדשה, התרחשו בתוך אותה תקופה קצרה. מאז, מציינים היוונים בכל שנה את ה-24 ביולי כ"יום שובה של הדמוקרטיה", לאחר שבע שנות דיקטטורה צבאית.

גם בעת העתיקה, האולימפיאדה הייתה הכרטיס לתהילה ולעושר, הן עבור הספורטאים והן עבור ערי המדינה אותן ייצגו. מסתבר, שבדיוק כמו בימינו, היו כאלה שהתהילה והכבוד נחשבו בעיניהם יותר מאשר טוהר המידות. סיפור מרתק על שוחד ושחיתות, ועוד 10 דברים שלא ידעתם על המשחקים האולימפיים של פעם.

כן, זו אינה טעות. היא היתה אישה והיא היתה מלך, בתקופה בה להיות מלכה פירושו שאת "רק" אשתו של המלך, אבל היא – היא היתה זו שעמדה בראש הממלכה שלה ואף הביאה אותה להישגים צבאיים ופוליטיים יוצאי דופן. הכירו את המלכה, סליחה, המלך תמר.

קבלו אותי בהסכת "העולם הגדול עם אורי הראל", מספרת על ת'סלוניקי האהובה עלי כל כך.

עבר זמן מאז שכתבתי על השפה האהובה עלי, והשבוע, בדיוק בקו התפר בין הפסקת האש לבין הנסיעה הקרובה שלי ליוון, פתאום נורא דחוף לי לדבר על מילים של אהבה, חמלה והקשבה.

האישה הראשונה בהיסטוריה שקיבלה את התואר "אדמירלית" בצי של האימפריה הרוסית, היתה בכלל יווניה שנולדה בכלא הטורקי, התאלמנה פעמיים, הפכה לאשת עסקים ממולחת, בעלת צי סוחר מפואר, בנתה את ספינת המלחמה הגדולה ביותר של אותם ימים, ואף הנהיגה בעצמה את הצי שלה שמילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות של היוונים.

לכבוד עונת תותי העץ שאוטוטו מסתיימת, ולכבוד געגועי לאוזבקיסטן ארץ האגדות, קבלו כמה סיפורים מפתיעים על הקשר בין משי לגמלים – לגמרי לא מה שחשבתם.

ת'סלוניקי, 9 במאי 1936. יום עקוב מדם מסתיים במותם של 12 מפגינים. תמונת האם הכורעת מעל גופת בנה הופכת לסמל המאבק. יאניס ריצוס, משורר צעיר, כותב בהשראתה שיר, שלימים יולחן בידי מיקיס תיאודורקיס ויהפוך לאחד משירי המחאה הבולטים של יוון במאה ה-20.

היום חוגגים ביוון ובכל העולם הנוצרי-אורתודוכסי את חג הפסחא. מה מקור המנהג לצבוע ביצים באדום ומי יזכה במזל טוב ובריאות לכל השנה?

בוקר טוב וברכות לחברי היוונים, שחוגגים היום את יום העצמאות ה-200!

בדיוק היום לפני 200 שנה, פרץ המרד של היוונים נגד העות'מאנים.

וואלה? בדיוק היום? טוב, לא בדיוק… והרי לכם סיפור על הדרך שבה הזכרון הלאומי מעוצב בקפידה על ידי סמלים ורעיונות.

חג שמח לחברי היוונים, החוגגים היום את "יום שני הנקי" – Καθαρά Δευτέρα (קת'רה דפטרה). זהו היום המסמן את סיומה של תקופת הקרנבל – בה היה מותר לחגוג ולאכול בשר כאילו אין מחר, ואת תחילתו של צום הלנט, בו המאמינים מיטהרים לקראת שובו של ישוע לתחיה בחג הפסחא.

מי קושר עיניים כחולות על עצים ולמה דווקא בחודש מארס? מה גיליתי כשחקרתי את המנהג הזה קצת יותר לעומק? ומה הקשר לחטיפת נערות ביוון העתיקה? הסכיתו ושמעו.

בכובע האחר שלי, זה של עולם הגיוס, עיון מחודש בסיפור המגילה הביא אותי לקרוא את סיפורן של ושתי ואסתר כסיפור שמתרחש בשוק העבודה: העובדת החצופה מפוטרת, הבוס מפרסת מודעת דרושים ומקבל במקומה את מי שנראית לו בלתי מאיימת. ואיך זה קשור לשוק העבודה של ימינו?

מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע? במיתולוגיה היוונית, התחפושות ושינויי הצורה מככבים לא רק פעם בשנה. זוהי הזדמנות לפרק עוד מילה שהגיעה אלינו היישר מהשפה היוונית, מטאמורפוזה (שינוי צורה), ולהראות באמצעותה את ההבדלים בין האלים לבין בנות ובנות התמותה.

לכבוד יום האהבה החל היום, בואו נשבור כמה מיתוסים לגבי הכוהנת הגדולה של היופי והאהבה – הלא היא אפרודיטה במיתולוגיה היוונית, או ונוס במיתולוגיה הרומית. אני מניחה שלכולנו מוכר הדימוי של "ונוס העולה מהגלים" בציור המפורסם של בוטיצ'לי. כמה היא ענוגה, רכה, מתמסרת. האמנם?

תגידו מזל טוב לזאוס ולהרה, שעל פי הלוח ההלני חוגגים היום את יום נישואיהם. זאוס והרה ניהלו – על פני השטח – נישואים מונוגמיים. על נזילות המושג "מונוגמיה" ועל הפולחנים שנולדו מתוך נישואי האלים – בפוסט מיוחד לכבוד יום המשפחה וחג האהבה.

היום הוא נחשב לגיבור תרבות. ספרו נמכר עדיין בעשרות אלפי עותקים בכל שנה. מחקרים על מסעותיו, סיפוריו ותפישת עולמו ממשיכים להתפרסם בכל שנה באוניברסיטאות ברחבי העולם, אבל כשחזר ממסעותיו וסיפר את סיפוריו, איש לא האמין לו.

מה זו בכלל ארכנופוביה ואיך היא קשורה ליוונית?
ארכנה = עכביש, פוביה = פחד, ויחד הן הפחד מעכבישים.
אבל למה לעכביש קוראים ארכנה, ומה הקשר בין המושג הזה לבין השתקת נשים?

מי נהנה יותר, גברים או נשים?
מסתבר שהשאלה הזאת הטרידה מאוד את היוונים הקדמונים. עובדה, יש להם אפילו סיפור על ויכוח – בשאלה הזאת בדיוק – בין לא פחות מאשר זאוס, אבי האלים, והרה אשתו הנצחית. זו שאלה שהסאבטקסט שלה צריך לעניין כל אחת מאיתנו, ואני מבטיחה להגיע לפואנטה, אבל קודם, בואו איתי לאולימפוס ונציץ לתוך הארמון.

הוא יצא למסעות מבלי לדעת מה היעד שלו. הוא נסע לאזורי מלחמה במטרה "להרוג או להיהרג, מה שיבוא קודם". מצא את גן העדן ומיהר לנטוש אותו וכך נהג גם בנשים שבחייו. הוא אמר על גן העדן הזה, "בשום מקום בעולם אי אפשר לחיות כמו בהידרה. וזה כולל את הידרה".

פעם, לפני הרבה שנים, מדוזה לא היה שמו של יצור מגעיל וצורב, אלא שמה של נערה יפהפיה, שלאסונה הרב משכה את תשומת ליבו של האל פוסידון. הוא פיתה אותה לבוא איתו אל הפרתנון, הלא הוא מקדשה של האלה הבתולה אתנה, ושם אנס אותה.

פעם חיינו חיים שבהם תרבות לא היתה מילה גסה, זוכרים? נהגנו להתכנס כדי לשמוע מוזיקה, לצפות בתיאטרון, במופעי מחול, קולנוע, מופעי ענק… עד שכל אלה יחזרו, שמעו סיפור על המוזות, שכל אחת מהן ייצגה סוגה רוחנית ואמנותית אחרת.

הפעם – לכבוד החנוכה – על מקורה של המילה "סופגניה". זוהי מילה שהתגלגלה אלינו שלא כהגייתה המקורית, ובכל זאת, היוונית היא ללא ספק אמה הורתה. הכל מתחיל במילה היוונית ספונגוס – שפירושה ספוג – וספוג סופג שמן, המון שמן. מה, לא?

בימים הראשונים של שנת הלימודים, מתישהו בחטיבת הביניים, נשך אותי כלב. נשיכה כואבת, עמוקה, שהותירה בירך שלי צלקות עד היום. ההחלמה הפיזית היתה ממושכת וקשה ובמהלכה התחילו לחלחל הפחדים. פחדתי מכלבים, פחדתי מפצעים, מכאבים, מהבדידות שכרוכה בימים שלמים בבית כשכולם בבית הספר או בתנועה. כשהתחלתי לצאת סוף סוף,

אי-שם בתחילת שנות ה-80, נערה צעירה ונאיבית מגיעה לשנת שירות וכל מה שהיא זוכרת מהחפיפה זה "תשכחי את המוסיקה שאת אוהבת ותתיידדי עם המוסיקה ששומעים האנשים שבאת להדריך". לחלל האוויר נזרקים שמות כמו איציק קלה, ג'קי מקייטן, ואחד, זוהר ארגוב. מה למדתי מהשנה המשמעותית הזאת על תפקידה של המוסיקה בגיבוש הזהות העצמית?

מפגש משמח עם דולפינים ועם אנשים חדשים, בטיול לאלוניסוס, אי בקבוצת האיים הספוראדיים.