ככה נראה משבר אקלים, אמרתי אתמול לקבוצה. אנחנו פה בגאורגיה כבר שבוע, מתות מחום, הן צוחקות עלי שהבטחתי קור בהרים ושבגללי הביאו בגדים חמים. אתן יודעות מה הולך בשאר העולם? שטפונות וכבישים חסומים בכל רחבי סקנדינביה, שריפות בפורטוגל, ראיתן מה קרה ברודוס? לפחות פה שום דבר לא מונע מאיתנו לטייל כמתוכנן.
מצד אחד, החום באמת בלתי נסבל,
ומצד שני, אנחנו כאן במהלך השבוע בו התחילה וגם הסתיימה מלחמת חמשת הימים לפני 15 שנה בדיוק,
והיום ביום הזה ממש מציינים הגיאורגים את יום השנה לקרב דידגורי,
קרב הרואי במאה ה-12 בו הביס מלכם הנערץ, דויד הבנאי, את הסלג׳וקים שפלשו לממלכה עם כוח גדול פי חמש לפחות מהכוח של דויד וצבאו.
פטריוטים!
כשאקו, המדריכה המקומית הנהדרת שלנו, מדברת על שתי המלחמות הללו, ועל המנהיגים שהובילו אז את עמם,
הפטריוטיות שלה מתפרצת דרך עיניה הבורקות וקולה הנרגש.
היא לא היחידה, כמובן.
הגאורגים, שהיסטוריה שלהם רצופה מלחמות הישרדות מול כובשים זרים, זוכרים היטב איך בסוף המאה ה-18 הם נאלצו להתמודד מול הטורקים במערב ומול הפרסים במזרח, וכשהם מוקפים באיום המוסלמי מזה ומזה, פנו לעזרת השכנה הנוצרית היחידה שלהם, רוסיה הצארית וביקשו שתיקח אותם תחת חסותה. בטח, אמרה קתרינה הגדולה, ברור שנבוא לעזרתכם. רק תחתמו פה, ופה, ופה, והכל יהיה בסדר. ברור שהכל היה בסדר, בשביל הרוסים, שכל מה שעניין אותם היה להרחיב את גבולות האימפריה ולשלוט בכל רחבי אסיה. ומה יצא לגאורגים מההסכם הזה? קדחת, ומאתיים ומשהו שנים של השפלה, תחילה תחת רוסיה הצארית, אחר כך כרפובליקה בברית המועצות.
אפילו כמדינה עצמאית, שנים הם סבלו תחת מנהיגים פרו רוסים, שעשו הכל כדי לרצות את האח הגדול, עד שבא סוף סוף נשיא שהיה פרו מערבי והוביל רפורמות מרחיקות לכת בכל תחום במדינה, הצמיח את הכלכלה ושיפר תשתיות, והלך קצת רחוק מדי עם השאיפות שלו, שהובילו לפריצת מלחמת חמשת הימים שלא ממש משנה מי ירה את הכדור הראשון, היא פרצה בגלל שרוסיה לא יכולה לשאת עצמאות רבה מדי של מדינות שהיו בעבר חלק מברית המועצות.
ההשפלה הסופית לא איחרה לבוא: היום אותו נשיא יושב בכלא באשמת שחיתות (אף אחד לא מושלם, מסתבר) והעם, שכמה למנהיג בעל שיעור קומה שירחיק מעל גבו את הדב הרוסי, נאלץ לקבל ממשלה פרו רוסית ולקוות שבבחירות הקרובות יימצא מנהיג ראוי חדש.
האם הישועה תצמח מהכוח הנשי?
במהלך הטיול אנחנו משוחחות עם אנה, שהיתה בת תשע כשברחה עם משפחתה מדרום אוסטיה במלחמה ההיא, והגיעה כפליטה חסרת כל לארצה שלה. היא דוברת אנגלית רהוטה ושוטפת ומספרת לנו על מיזמים שנועדו לספק תעסוקה לפליטים, שעדיין מתגוררים בשכונות עצומות של קראווילות.
ביום אחר אנחנו מתארחות אצל מריקה, שהרשימה חלום ופתחה עסק בתחום התיירות.
כשרואים את האור בעיניים של הצעירות האלה, כשמקשיבים לנשים החכמות והאמיצות שאינן מהססות להביע את דעתן, לומדים להעריך עוד יותר את העיקשות והנחישות של הגאורגים, שלעולם לא שכחו איך לשמוח ולשמח את אורחיהם, ושכל אחד ואחת מהם מלמדים אותנו הכנסת אורחים ונדיבות מהי.
קל לראות איך נשים הן העתיד של המדינה הזאת. כבר היתה להן מלכה אדירה (תמר המלך) ויש להם נשיאה שעומדת בראש המדינה, עכשיו נותר לראות מי תהיה זו שתנהיג את המדינה לעבר עתיד חופשי ומלא תקווה.
