האירוע הכי צבעוני והכי שמח ביוון מתרחש דווקא בחורף: זהו הקרנבל, במסגרתו יוצאים היוונים בתהלוכות שמחות, ססגוניות ויפהפיות בכל רחבי המדינה, והשיא הוא בחגיגות בעיר פטראס.
מספרים על המקומיים, שכמעט כל השנה הם עסוקים בהכנות לעונת הקרנבל. עשרות אלפי אנשים ונשים גודשים את הרחובות, קבוצות מתארגנות להשתתפות עם תחפושות מצחיקות, ובמשך כמה ימים מתקיימים אירועים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר בעולם: מופעי תיאטרון, קונצרטים, תערוכות, ריקודים, מצעדים קטנים וגדולים לילדים ולמבוגרים, פסטיבל הסאטירה וציד האוצרות המפורסם.
השנה, 2023, התימה המרכזית בקרנבל היווני היא "הקרנבל שעושה היסטוריה ומעורר זיכרונות" והמצעד המרכזי צפוי לכלול מיצגים מרהיבים שיעברו בתהלוכה ברחובות העיר, השוכנת לחוף הים היוני. בתום המצעד, דמותו של מלך הקרנבל תישרף על המזח בטקס רב רושם.
מה שמפתיע הוא שעם כל הפופולריות של יוון בקרב הישראלים, הקרנבל שלה עדיין לא מאוד מוכר כאן, ולכן עדיין יש הזדמנות למי שיטרחו ויגיעו אליו, לפגוש בעיקר מקומיים, ולהרגיש חלק מהם באירוע קהילתי מושקע ושמח, בו כולם מכירים את כולם.
השם והתזמון
שמו של האירוע ביוון, למעשה, אינו קרנבל (כי קרנבל זה בלטינית, וגם זו מילה שאינה נהגית על ידינו נכון, המילה הנכונה היא קרניבל) אלא אפוקריאס, ושני השמות האלה אומרים פחות או יותר את אותו הדבר.
קרניבל פירושו "תקופה ללא בשר" ואפוקריאס פירושו, בערך, "בי ביי לבשר", ובין אם מדובר בונציה, בברזיל, באיים הקנריים או ביוון – זה אירוע שתמיד יתרחש בדיוק ארבעים יום לפני הפסחא. של אותה המדינה, כמובן. כי כפי שאתם ודאי יודעים, ביוון זה תמיד יוצא בזמנים קצת אחרים.
מה הקשר לבשר?
כי בתקופה של ארבעים הימים שלפני הפסחא, חל איסור בנצרות על אכילת בשר.
ולמה דווקא ארבעים יום לפני הפסחא?
קודם כל, כי ארבעים הוא מספר טיפולוגי.
וגם, כי הספירה הזאת מאפשרת לחגוג את בתקופה בה הטבע מתחיל להתחדש, אחרי הקיפאון של החורף.
במשך שלושה שבועות, יחגגו היוונים באכילה ובשתיה, יתנו דרור לתשוקות ולתאוות, יחזרו לימים בהם חגגו בפראות משולחת רסן לכבוד דיוניסוס, אל היין. החגיגות יגיעו לשיאן ביום ראשון של הקרנבל, ובפטראס תמיד יהיו החגיגות הכי גדולות, הכי צבעוניות, הכי מרשימות.
יום שני הנקי
מאחר שלכל שבת יש מוצאי שבת, מיד בתום הקרנבל, יפסיקו היוונים לאכול בשר ודגים, והמחמירים לא ייגעו גם במוצרי חלב וביצים.
"יום שני הנקי", יום חג לאומי, ייחודי ליוון, שחותם את אירועי הקרנבל, והוא גם היום הראשון של הצום. כפי שכבר הבנתם, זה לא ממש צום, אלא איסור על אכילת מוצרים מן החי.
רוב היוונים יוצאים לבלות בחיק הטבע ומפריחים עפיפונים, או סתם מארחים ומתארחים בבית. תארו לכם, פיקניק בטבע ללא מנגל! ככה זה שהחל מהיום הזה אסור לאכול שום דבר מן החי, למעט בעלי חיים שאין להם דם, כלומר פירות ים למיניהם. יש כמה מאכלים מסורתיים שיעלו על שולחן החג ביום הזה, ונחשו מה? הכל טעים. נו, מה הפלא שיוון היא גן עדן לטבעונים ולצמחונים?
יש כמה עיירות וכפרים שבהם מציינים את יום שני הנקי במסורות קצת פחות נקיות והרבה יותר משעשעות ומשמחות, כמו גלקסידי למשל, בה מתקיימות מלחמות קמח צבעוניות שיש כאלה שרואים בהן דימיון לפסטיבלים הכי צבעוניים בהודו.
היסטוריה של השפעות תרבותיות
רגע רגע, מי העתיק פה ממי? היוונים מהאיטלקים או להיפך?
שאלה טובה, וזוהי דוגמה מצויינת להשפעות תרבותיות הדדיות בין הים היוני לים האדריאטי.
הכל מתחיל ביוון העתיקה, בחגיגות לכבוד אל היין דיוניסוס, שהיו קשורות להתחדשות בטבע, לציפיה ליבולים טובים, וכללו תהלוכות של אנשים מחופשים לסאטירים או ליצורים מיתולוגיים אחרים, עוברים ברחובות, שרים שירי שיכורים, משתטים בעליזות.
כשהאימפריה הרומית השתלטה על יוון, היא אימצה את התרבות היוונית, והחגיגות נמשכו תוך שינוי שמו של האל לבכחוס, ומכאן גם המילה "בכחנליה".
ואז הגיעה הנצרות, וכשהפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית, אי שם במאה הרביעית לספירה, בוטלו בהדרגה כל הפולחנים שמקורם בדתות הפוליתיאיסטיות ("מרובות האלים"). כך בוטל הפולחן של אפולו בדלפי, וכך בוטלו המשחקים האולימפיים, שבמקור היו חלק מהפולחן של אבי האלים זאוס, וכך בוטל כל פולחן שהיה חשוב למאמינים בטרם שינו את דתם לנצרות.
מעניין שהיו פולחנים שלא בוטלו לחלוטין, אלא הוסבו לפולחנים שהתאימו לנצרות. כך למשל, לקחו הנוצרים את הפולחן לאל היין דיוניסוס, בו המאמינים שתו יין והאמינו שזהו דמו של האל, והיו מכניסים את עצמם למצב אקסטטי של התמזגות עם האל, והפכו אותו לחלק משמעותי מהפולחן של ישוע. למה הם עשו את זה? כי הם היו אנשי שיווק מעולים, והבינו שכדי לגייס מאמינים צריך לספר להם סיפור שיישמע להם מוכר וקל לעיכול.
בהמשך, חזר הקרנבל כאילו תמיד היה חלק מהמסורת הנוצרית, כאשר הכניסו אותו להקשר של הפסחא, החג החשוב ביותר בעולם הנוצרי, בו מציינים את מותו של ישוע ובעיקר את תחייתו המחודשת כעבור שלושה ימים.
הקרנבל בונציה הוא הותיק מבין השניים, ונהוג לציין את הופעתו לראשונה בשנת 1162, בעיצומם של ימי הביניים, כאשר ונציה היתה מעצמה ימית חזקה מאוד. הונציאנים שלטו בחלקים מיוון, בעיקר במערב ודרום יוון, ובין היתר באזור הים היוני שפטראס שוכנת לחופו. אלא שבסוף המאה ה-18 ונציה נכבשה על ידי נפוליאון, והקרנבלים נפסקו, עד שחודשו באמצע המאה ה-20.
את הקרנבל ביוון החלו לחגוג בשנת 1829, מיד אחרי שהעיר פטראס קיבלה את עצמאותה בתום ארבע מאות שנות כיבוש עות'מאני. חישבו על זה רגע, עד אז לא ממש היום להם סיבות לחגוג, לא ככה? אולי הם זכרו שפעם היה קרנבל בונציה ואולי לא, אבל הנה השורה התחתונה: קרנבלים התפתחו במקומות רבים לחופי הים התיכון ובאירופה (ונציה, סרדיניה, ניס, טנריף, באזל, לוצרן, פטראס ועוד רבים וטובים), בכולם יש תהלוכות ומצעדים של אנשים ונשים מחופשים ועליזים, חלקם הפכו לכל כך מפורסמים שהיום הם כבר נמשכים הרבה יותר מיומיים שלושה, ומה שבטוח זה שהשורשים של כולם נעוצים עמוק ביוון העתיקה.
על מסיכות, פרסונות ומה שביניהן
יש קשר מרתק בין המילים המתארות פנים ומסיכות בעברית, יוונית ולטינית.
בעברית פרצוף, ביוונית פרוסופו.
בעברית מסיכה, ביוונית מאסקה, בלטינית פרסונה.
רגע, פרסונה זו אישיות, לא? אז מה הקשר למסיכה? תהיו איתי רגע.
מסיכה
המילה העברית מקורה בשורש מ.ס.ך, שממנו נגזרת גם המילה מיסוך. המיסוך מסתיר מפנינו את האמת, ובמקרה הזה – מסתיר את פניו של עוטה המסיכה ואת זהותו האמיתית.
המסיכות, החל מהפולחנים לאל היין וכלה בתיאטרון היווני והרומי, איפשרו לשחקנים לגלם דמויות אחרות, להתנהג באופן שלא היו מעזים להתנהג בפנים גלויות, לבטא רגשות קיצוניים ולבצע מעשים לא ממש מקובלים, על הבמה כמובן.
למסיכות בתיאטרון העתיק היה תפקיד נוסף: הן היו בנויות כך שהפתח שיועד לפה שימש גם כמגביר קול. מבריק, לא?
פרסונה
והנה הקשר בין המסיכה לפרסונה: הקול, הרי, הוא המאפיין האחד שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, אותו המסיכה אינה יכולה להסתיר.
כאשר אנו עוטים מסיכה, הקול הופך למייצג היחיד של אישיותנו, שהיא חד פעמית ומיוחדת.
בלטינית, הביטוי Per Sona פירושו "על פי הקול" ומכאן נגזרת המילה Person, מכאן גם הקשר בין הקול לבין המילה "אישיות" – Person, Personality.
מה אני מראה כלפי חוץ, את הפרסונה האמיתית או את המסיכה שבחרתי לעטות?
האמת היא מושג חמקמק.
האמת האחת ואין בלתה, מי יודע אם היא בכלל קיימת?
כך גם האישיות שלנו, רבת פנים.
אברהם לינקולן ענה פעם בשנינות למישהו שהטיח בו כי הוא צבוע: "אם הייתי דו פרצופי, נראה לך שהייתי מציג בפני העולם דווקא את הפרצוף הזה"?
חגיגות ההתחפשות מאפשרות לנו, מאז העת העתיקה, לממש פנטזיות, לתת דרור לחלומות ולשאיפות שלנו, להיות לאחרים, ולו לזמן קצר. אבל לא חייבים לעטות מסיכות כדי להציג כלפי העולם אישיות נכספת.
מכירים את הביטוי Fake it till you make it?
ובכן, מהו ביטוי זה, אם לא אמירה על כך שאנו יכולים לבחור את דרך ההתנהלות שלנו בעולם, עד שנגרום להצגה כלפי חוץ ולאישיות האמיתית שלנו להפוך לאחת?
טיול ליוון בקרנבל, פברואר 2023
מוזמנות להצטרף אלי לטיול נשים חד פעמי, בו נחווה את שיאי הקרנבל ביוון: בסוף שבוע אחד, נטייל באתונה בדגש אמנות, אמנות רחוב, שווקים והתחדשות עירונית; ניקח חלק בתהלוכות המרכזיות בפטראס; ונצפה בחגיגות יום שני הנקי בגלאקסידי, שם כאמור אין שום דבר נקי והצבעוניות חוגגת.
ימים שישי עד שני, 24-27/2.
הטיול מתמלא במהירות וכל הקודמת זוכה.
לכל הפרטים ולהרשמה https://www.suranga.co.il/greece-carnival
