אמנות החוצות בנורווגיה כל כך הפתיעה אותי בהיקפה ובעושרה, שהחלטתי להקדיש לה שתי כתבות: כתבה אחת, המתמקדת בפיסול חוצות באוסלו הבירה, פורסמה במגזין גו-טראוול. הכתבה השנייה, שכל כולה עוסקת בפארק הפסלים קיסטפוס – לטעמי אחד היפים בעולם – מובאת לפניכם כאן.
כן, זה מצדיק סטייה מן הדרך
פארק הפסלים קיסטפוס, אחד המוזיאונים הפתוחים היפים ביותר בעולם, נמצא כשעה מצפון לאוסלו, בדרך ללילהאמר.
זה, אם תשאלו אותי, פסגת היצירה, הפארק המרהיב ביותר בנורווגיה. הכניסה אליו אינה חינם ושעות הביקור מוגבלות, וזאת משום שהוא כולו ממומן על ידי קרן של איש עסקים ואספן אמנות שהשטח שייך למשפחתו.
השטח, על גדות הנהר ראנדסלבה (Randselva) שימש בעבר כאתר לעיבוד עצים, כשמי הנהר מפעילים את המנסרה. במבנה הישן של המנסרה ניתן עד היום לראות את המכונות העתיקות שגרסו עצים, בצד יצירות אמנות שנוצרו במיוחד להצגה במבנה. אנדרש סוואאס (Anders Sveaas) יסד את המפעל, ונכדו, כריסטן סוואאס (Christen Sveaas) רכש מיתר בני המשפחה את המניות והחליט להפוך את המקום למוזיאון שמשלב היסטוריה ואמנות בטבע.
אם אתם מתלהבים כמוני מהשילוב בין טבע לאמנות, תעשו לעצמכם טובה ותכנו את הטיול לנורווגיה כך שתוכלו ליהנות גם ממנו. בחיי שהוא מצדיק סטייה מהדרך. האמינו לי, נופים יפים יהיו לכם מעבר לכל פיתול בכביש, ברגע שתגיעו לאזור הפיורדים. פארק שמשלב אמנות חדשנית בלב הטבע, עם עבודות של מיטב הפסלים הפועלים כיום בעולם, שרובם נוצרו במיוחד עבור המקום הזה – כזה, אין.
הפילוסופיה שמאחורי התשוקה הנורווגית לאמנות
כפי שציינתי בכתבה על פיסול החוצות באוסלו, על שלושה דברים עומדת אמנות החוצות בנורווגיה: על הכמות, ועל האיכות, ועל הנגישות. כשמחפשים קצת יותר לעומק אחר שורשי התשוקה הנורווגית לאמנות, קל לזהות אותם במספר גורמים ותהליכים תרבותיים, היסטוריים ופילוסופיים.
הסביבה הטבעית היא חלק בלתי נפרד מן המורשת התרבותית
אמנות נורווגית, מכל הסוגים – שירה, ספרות, מוסיקה, תיאטרון, ציור ופיסול – מדגישה את הקשר ההדדי בין האדם לסביבתו הטבעית, ושואבת לעתים קרובות השראה מהנופים, חיות הבר והפולקלור של האזור.
לאומיות רומנטית: הקשר בין אדם לנוף מולדתו
במהלך המאה ה-19 עבר על נורווגיה גל של לאומיות רומנטית, בדומה למה שקרה בכל רחבי אירופה. תנועת הרומנטיקה חגגה את הנופים, ההיסטוריה והזהות התרבותית הייחודיים של כל מדינה. אמנים, סופרים והוגים מתקופה זו ביקשו ללכוד את תמצית היופי הטבעי והפולקלור של נורווגיה ביצירותיהם. נעשתה אידיאליזציה רומנטית של הטבע, ומכאן הדרך היתה קצרה לשילוב אמנות במרחבים הפתוחים, בדיאלוג עם הטבע.
קהילתיות
זהו אחד הערכים המשמעותיים בחברה הנורווגית, וכחלק ממנו, בנורווגיה יש מסורת חזקה של בעלות ציבורית על קרקע, המכונה "allemannsretten" או "זכותו של כל אדם". תפיסה משפטית זו מעניקה לאנשים את הזכות לגשת וליהנות מקרקע ציבורית ופרטית למטרות פנאי, לרבות פעילויות כמו טיולים רגליים, קמפינג ודיג. הרעיון של בעלות משותפת על הקרקע מטפח תחושת ניהול ובעלות קהילתית, מה שגורם לשילוב של אמנות ציבורית בשטחים הציבוריים להיראות כצעד הגיוני ומתבקש.
במאמר מוסגר: איך זה קשור לעובדה שהנורווגים מנקים בעצמם את צידי הדרכים
מתוך ערך הקהילתיות, זו נולד בנורווגיה גם המונח "דוגנאד" (Dugnad), שפירושו "עבודה בהתנדבות".
זהו מושג נורווגי יייחודי, המתייחס למאמץ קולקטיבי שבו חברי הקהילה מתאחדים לעבוד בהתנדבות על משימה או פרויקט לטובת הקהילה. בדרך כלל, פעילויות דוגנאד מאורגנות ומתואמות על ידי ארגונים מקומיים, כגון: בתי ספר, מועדוני ספורט או קהילות מגורים.
אחד המראות השכיחים בצידי הדרכים בנורווגיה, הוא של אנשים מן השורה שעוסקים בפעולות ניקיון. במבט ראשון זה נראה ממש משונה, נורווגים עושים את העבודה הזאת? לא מהגרים? ובכן, כשזה מגיע לניקוי שטחים ציבוריים, אחזקת מתקנים קהילתיים, ארגון אירועים או עזרה לשכנים לעבור דירה או לשפץ, הנורווגים מעדיפים לעשות את כל אלו בעצמם, משום שזה כדרך לטפח תחושת קהילה ואחריות משותפת.
טוויסט בעלילה
כשהגעתי למקום בפעם הראשונה, וביקשתי הכוונה ליצירות הבולטות והמעניינות ביותר, הקופאית החביבה הייתה נבוכה. אני מניחה שלא תרצי לפספס את הטוויסט, אמרה והצביעה על הכיוון שאליו עלי ללכת. משם כבר תחליטי איך להמשיך. תהיתי אם היא לא מכירה מספיק את המקום, אך כבר לאחר מספר צעדים הבנתי ששאלתי שאלה מטופשת. כל אחת ואחת מהיצירות הייתה מרתקת, ובאמת, איך יכולתי לצפות ממנה לכוון אותי למספר מצומצם שלהן?
ובכן, הטוויסט בעלילה הוא מבנה שמשלב שלושה באחד: גם גשר מעל הנהר, גם גלריה להצגת תערוכות וגם פסל סביבתי. אורך הגשר כ-60 מטרים, הוא מתפתל סביב עצמו בתשעים מעלות ועיצב אותו האדריכל הדני ביורק אינגלס, שזכה בפרסי עיצוב על עבודתו המבריקה. אחת ההפתעות בגלריה היא האופן בו כל החללים מנוצלים, כולל חדרי השירותים. בכל אחד מהם יש מיצג וידאו שונה, וההמלצה החמה ביותר שלי היא לא לוותר ולהיכנס לכולם.
נתיב בדוק לשקט
עוד עבודה שהקסימה אותי היתה "הנתיב לשקט" מאת ייפה היין. מבוך של מראות מקיף מזרקה שמתפרצת בזרמים עליזים ולא קבועים. צהלות שמחה נשמעו מאזור המזרקה, והתברר כי כיתת ילדים צעירים במיוחד, בני שש או שבע לכל היותר, יצאה לטיול מבית הספר. כולם לבשו בגדי ים ונהנו מפרצי המים שהפתיעו אותם בעוצמתם. עם כל פרץ מים גברו צהלות השמחה. שקט עשוי להיות רועש ומאוד שמח, מסתבר, ולי לא נותר אלא לדמיין איך המורה אמרה להם אתמול, ילדים! מחר נלך למוזיאון, אל תשכחו להביא בגד ים!
תכנון הביקור במקום
הפארק פתוח, ובתוכו יש מספר גלריות סגורות. גם אם יורד גשם, אל תוותרו על הביקור. בכניסה, ליד הקופות, ימתינו לכם מטריות אותן תוכלו להחזיר בתום הסיור במקום.
במקום יש גם חנות מוזיאון, קפיטריה ושירותים.
מומלץ להצטייד בנעליים נוחות ולהקדיש לביקור במקום כשעתיים.
לבירור מחירים ושעות פתיחה, לצפייה במפה אינטראקטיבית ולסיפורו המלא של המקום
נו, זה באמת פארק הפסלים המרהיב בעולם?
הלוואי שידעתי לענות. אינני בטוחה שביקרתי במספיק פארקים כאלה בעולם. הוא ללא ספק היפה ביותר שראיתי אי פעם. בתמונות הבאות, כמה דוגמאות לעבודות נוספות שמשכו את תשומת לבי באופן מיוחד. מוזמנים ומוזמנות לשפוט בעצמכם.
